פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ו:א:ח
Sirilio on Yerushalmi Terumos 6:1:8 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:8) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →אין משלמין מהן קרן וחומש. ישראל שירש מן אבי אמו כהן תשלומי תרומה ואכל תרומה אין משלם מהן קרן וחומש דהא הוו תרומה. וצריך לשלם חולין דלהוו תרומה:
ה"ג ומשלמין עליהן קרן וחומש. והכי תנן במתני' דבחומש עצמו משלם חומש וכ"ש קרן. ואי גרסינן ואין משלמין עליהן קרן וחומש מיירי דלא מטו ליד כהן אלא שהפריש התשלומין בלבד והא מני ר' היא. והך גירסא ליתא דהא קתני ואין חייבין בחלה ובהא כדין תרומה נינהו דתניא בסיפרי דתרומה פטורה מן החלה וא"כ משמע דבמטו ליד כהן עסקינן:
ואין הידים פוסלות. דרבנן גזור דידים להוו שניות ופוסלות את התרומה משום דידים עסקניות הן כדאיתא בפ"ק דשבת ואהאי לא גזור דמותרין הכהנים לאכלן בלא נטילת ידים אי הוו פירות וטעמא דידים דרבנן היא ואמילתא דלא שכיח' לא גזור:
ואינן נפסלין בטבול יום. כלומר שאם נגע טבול יום בהן לא פסלן דרבנן גזור דטבול יום פוסל את התרומה אבל פשיטא דהטבול יום אסור לאכול את התשלומין עד שיעריב שמשו דתשלומי תרומה מדאורייתא הוו תרומה אי מטו ליד כהן כדכתיב ונתן לכהן את הקדש:
כדרך שפוסלות בחולין. נ"ל בחולין שנעשו על טהרת הקדש דגזור רבנן בהו טומאה דאית בהו שלישי ורביעי כדאיתא בפ' השוחט וקאמר דלא גזור אתשלומי תרומה כי היכי דגזור אחולין שנעשו על טהרת הקדש ואי גרסינן כדרך שאין פוסלות בחולין א"ש. והרמב"ם ז"ל כתב בפי"א מותר לאכול הגידולין בידים טמאות ומותרין לטבול יום כחולין. ולא ידעתי אם גורס הרב כאן גידולי תרומה וזה הדין אמת שהרי אמרו גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים. אבל כ' הרב פ"י כל המשלם קרן וחומש הרי התשלומין כתרומה לכל דבר אלא שאם נזרעו גידוליהן חולין. והכא משמע דלית בהו דין ידים שניות ואינן נפסלין בטבול יום:
ואף ר' אלעזר בר שמעון ור' מודו בה. פלוגת' היא לקמן דאע"ג דקסבר ר' אלעזר ב"ש דאף הפרשה לחודה מקדשתו מלאכלו ולחייב עליו קרן וחומש כתרומה אפ"ה מודי דמאי דתקון רבנן בתרומה כגון ידים ופיסול טבול יום הכא לא גזור. וזה פירשתי משום ששנינו אלו פוסלין את התרומה ומני בהדייהו טבול יום ובמס' שבת ירושלמי מני לכלהי דההיא מתני' בי"ח דבר. אבל בגמ' דילן במס' שבת פריך אההיא דטבול יום טבול יום דאורייתא דכתיב ובא השמש וטהר ומסיק סמי מכאן טבול יום. פירש"י ז"ל ובא השמש וטהר ומקמי הכי לא ואוקימנא להאי קרא בתרומה ביבמות פ' הערל ואפילו לנגיעה אשכחן קרא התם כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם במים יובא וטמא עד הערב וטהר והאי נגיעה היא דבעינן ליה הערב שמש אלמא פסיל בנגיעתו דאי לא פסיל למאי קרי ליה וטהר השתא מכלל דמעיקרא לא הוי טהור גמור והאי כלי לאו בר אכילה הוא ומיהו טמויי לא מטמי דהא לאו טמא איקרי ע"כ. ולפ"ז תשלומי תרומה נפסלין בטבול יום דמדאורייתא הוא ושמא דההיא מיירי בשנטמא בטומאה דאורייתא והכא מיירי בנטמא בטומאה דרבנן וסבר הכא דטומאה דרבנן בעיא הערב שמש ובמס' ביצה לא אמרינן הכי ובמס' שבת נמי לא אמרינן הכי ובת"כ נמי לא אמרינן הכי: