פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ו:א:י
Sirilio on Yerushalmi Terumos 6:1:10 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:10) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →מחל ואח"כ אכל. מחל לו הכהן אחר הפרשת התשלומין:
גזל תרומה משל אבי אמו כהן ומת. אבי אמו והוא יורשו:
וריש לקיש אמר ישלם לעצמו. דהא יורשו ואין צריך לשלם וה"נ אי מחלם לו הכהן אחר הפרשתם לר' אלעזר ב"ש הוי כירושה ולר' יוחנן מ"מ משלם ולריש לקיש לא משלם אלא מוכרה לכהנים בדמי תרומה והדמים לעצמו:
תרומת הקדש. כגון שהקדישה לבדק הבית ואכלה חייב שני חומשין חד משום הקדש וחד משום תרומה:
וישלם שלשה. חומשין וכגון דכפר לכהן ונשבע והודה דאפילו הוו חולין איכא חומש ומצי תנא לאשכוחי תלתא חומשין חד דשבועה וחד דתרומה וחד דהקדש ובשלמא אי משלם לעצמו משו"ה לא תני לה דלא פסיק ליה דהא אי מחל ואח"כ אכל משלם לעצמו וכדפרישנא א"נ אי גזל מן אבי אמו כהן ומת הדמים לעצמו הילכך אינו משלם ומש"ה לא תני אלא שני חומשין דהני פסיקן ליה דגבי הקדש ליכא מחילה אלא לדידך כיון דמהדר תנא לטפויי חומשין באכילה א' ניתני שלשה וניתני הכי גנב תרומת הקדש וכפר ונשבע והודה משלם קרן וג' חומשין:
התורה אמרה יצא בו ידי גזלה. לקמיה מפ' ליה ואזיל:
לית אתון אמרין להן. אין אתם מפרשין אותן:
ר' אסי תלמידו של ר' יוחנן הוה:
במקום שחיטתה שם תהא שריפתה וכו'. היו אומרים בשם ר' יוחנן שבמקום שחיטת הפרה צריכין לשרפה ואם לא שרפוה שם פסולה והיה מוכיח כן מן המקרא ולא היו יודעין היאך:
ונתן לכהן את הקדש מכיון שנתנו בו יצא ידי גזלו. דהוה ליה למכתב ונתן לכהן קדש מאי את הקדש משמע זה יתן מה שחייב מצד התרומה ולא יתן יותר משמע דבחומש של התרומה יצא בו ידי גזלה ובחומש הזה עולה לו לתרומה ולשבועה. וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"י הגוזל תרומה ואכלה משלם קרן וחומש א' שהחומש שחייב בו משום תרומה יצא בו ידי גזלה שנא' ונתן לכהן את הקדש אינו חייב אלא חומש של קדש בלבד ע"כ. ובודאי דמיירי שכפר ונשבע והודה דבהכי הוא דמיחייב חומש הגזלן כדאיתא פ' הגוזל קמא ובפ"ו דהיל' גזלה ואבידה פסק א' הגוזל או העושק או הגונב או שהלווהו או שהפקיד אצלו א' מצא אבדה וכחש בה או שהיתה ביניהן שותפות ונשאר לו אצלו ממון או שעשה לו מלאכה ולא נתן לו שכרו כללו של דבר כל שאילו הודה חייב לשלם בדין וכפר ונשבע משלם קרן וחומש ע"כ. ואם כ' כאן הגוזל לשון הגמ' נקט שאמרו בו יצא ידי גזילה ועוד דכולהו מתני' דתנינן בהו משלם חומש גבי גזלן הוא דתנינן כדתנן הגוזל את חברו ונשבע לו יוליכנו אחריו וכו' חמשה חומשין הן וכו' וכן אמרו גזל הגר. והראב"ד ז"ל השיג על הרמב"ם ז"ל וחשב שהיה מחלק בין גנב לגזלן ואין כן דעת הרב ז"ל:
על פרשה ישרוף. האי קרא הוא דקא דריש ר' יוחנן ביה במקום שחיטתה וכו' כדמפרש ליה ר' ירמיה במקום פרישתה מחיים שם וכו' דהאי על פרשה על מקום פרישתה מחיים קאמר דאי על פרש דכריסה בלחוד קאמר לכתוב רחמנא ואת פרשה כדכתיב ואת בשר הפר ואת עורו ואת פרשו וכו' אלא על מקום פרישתה מחיים ובמקום קפיד נמי. וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד שרפה חוץ ממקום מערכתה שנשחטה עליה פסולה: