פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ו:א:א

האוכל שוגג. זר שאכל תרומה שוגג ומפ' בגמ' דבעינן שיהא שוגג בחומש ובתרומה:

משלם קרן וחומש. דכתי' ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש ומפ' בת"כ דבתרומה משתעי קרא:

ואחד השותה. דילפינן במס' יומא דשתייה בכלל אכילה הילכך שתה יין של תרומה משלם קרן וחומש:

ואחד הסך. דסיכה איתקש לשתייה כדאיתא בפ' ר' עקיבא מדכתיב ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ותניא בת"כ ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה ומייתי לה במס' מעשר שני פ"ב הילכך סך שמן של תרומה משלם קרן וחומש ואילו לא חשיבא אכילה אלא הפסד דומיא דהשליכה לאור אפילו שוגג אינו משלם חומש אלא קרן בלחוד דאמר מר כי יאכל פרט למזיק:

וא' תרומה טמאה. שאסורה באכילה לכהן בעשה כדכתיבנא בריש פירקין דלעיל ואפ"ה אם אכלה זר שוגג משלם קרן וחומש וטעמא משום דלפי מדה משלם ואע"ג דלאו בת דמים היא וכדאיתא בפ' כל שעה ועוד דכתיב וכל זר לא יאכל קדש וסמיך ליה ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו' כל מאן דמוזהר בלא יאכל איתיה בקרן וחומש ותרומה טמאה לזרים במיתה היא כדלעיל:

וחומש חומשה. לפי שהתשלומין נעשין תרומה כדתנן לקמיה ואם חזר ואכל אותו חומש ראשון בשוגג חוזר ומשלמו וחומש עליו וטעמא מפ' בפ' הזהב דכתיב ויסף חמישיתו עליו קרי ביה חמישיתיו:

אלא חולין מתוקנין. דכתיב ונתן לכהן את הקדש ודרשינן וכי היאך אפשר כלומר דהא אכליה אלא יתן לו טבל לקדש דהיינו דבר הראוי להיות קדש:

והן נעשין תרומה. בגמ' פליגי תנאי אי משעת הפרשה אי משעת נתינה לכהן:

והתשלומין תרומה. דאם אכל זר אותן החולין שנתן בשביל קרן אשמועינן השתא דתשלומי קרן נמי הוו תרומה:

ואם רצה הכהן למחול אינו מוחל. דלא הויא ממונו דהא תרומה מיחייב לשמים ואילו מחיל כהן תרומה אינה מחילה ובגמ' מפ' לה:

בת ישראל שאכלה תרומה. שהפרישה תרומה משל עצמה ואכלתה:

שלא זכה בה כהן. שלא נתנה לכהן:

ואח"כ נשאת לכהן. דראויה השתא לאכול בתרומה:

משלמת קרן וחומש לעצמה. דתרומה דאכלה נמי אם היתה בעין לא היתה מחוייבת ליתן לכהן דנעשית כהנת בנישואיה ולכך מוכרת התרומה והחומש לכהנים בדמי תרומה והדמים לעצמה:

קרן לבעלים. דממון כהן הוא ויכול לקדש בו את האשה כדתנן בקידושין:

וחומש לעצמה. כדתני סיפא חומש לכל כהן שירצה. ונראה דנפקא לן דכתי' ונתן לכהן בפתח דהיינו הבעל את הקדש קדש שאכל ולא החומש וכיון שנשאת כהנת היא: