פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ד:א:ה

עד כדון כשנתקן רובו של כרי. בעיא היא כלומר עד כאן לא קאמרי רבנן דאין מוציא ממנו על מקום אחר אלא כשהוציא משעה ראשונה תרומה ומעשרות שהיה בשיעורן שיעור תיקון רובו של הכרי כגון מכרי של ק"ן סאים הפריש לתרומה ב' סאים ולמעשרות עשרה סאים דנתקן רובו ומשו"ה חיישינן דלסוף מזה ומזה עלה בידו:

לא נתקן רובו של כרי. מאי שלא הפריש אלא א' בראשונה דהשתא נשאר רובו טבול מאי מי אמרינן רובו ככולו ומודו לר"מ דמצי לאפרושי ממנו על מקום אחר או לא:

ומשני פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן היא. ואיתא להך פלוגתא בפ' אוכלין עראי במס' חלה על ההיא דקתני התם הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונתן לתוך עיסה שהורמה חלתה אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו מוציא חלה על הכל וה"פ נטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה והיה בעיסה שיעור חיוב חלה וכ"ש אם יש בה יותר ונטל ממנה שאור קודם שהפריש חלה בענין שהשאור הוא טבל ונתנה לתוך עיסה שהורמה חלתה ואע"פ שאותה עיסה שהורמה יש בה מאתים כנגד השאור וקתני מתני' אם יש לו עיסה אחרת דיש בה ד' רובעין וכ"ש אם יש בה שיעור חלה ומשיכה בזו העיסה הגדולה ומפריש מן העיסה הקטנה לפי חשבון מהשאור המעורב והעיסה הקטנה דהשתא שהשיכה הויא חיבור כדמפרש התם דנשוך דבר תורה הוא ומפריש בעל הבית אחד מכ"ד ממנה לערך שיעור השאור המעורב בה ובערך שלה ג"כ. ואי קשיא לך והלא השאור הזה בטל במיעוטו והיאך מצטרף לחיובא, תריץ היינו חומרא דטבל דמין במינו בכל שהו הילכך חשיב ולא בטיל. ואם לאו מוציא חלה על הכל דכיון דטבל במינו בכל שהו חשיב כולו טבל ומוציא על כולה, ובהא פליגי הני אמוראי דר' יוחנן סבר הא דתנן דמוציא על הכל משום דאין טבל בטל ברוב מדאורייתא הוא דתנן ולא הוי כשאר יבש ביבש בעלמא דחד בתרי בטיל דאי הכי מעיקרא נמי ליבטל התרומה בגרן דכמה גרגירי חולין איכא נגד גרגיר תרומה ואפ"ה אינו מבוטל דבכזית לוקה דהיתר מצטרף לאיסור דגזירת מלך היא הילכך כשנתערב אפילו עם מאתים ההיתר עצמו חזר איסור וצריך להפריש על כולו. וחזקיה סבר מדרבנן הוא דהוי דגזרינן אטו טבל גופיה דלא ליתו אינשי למיכל טבל לכתחלה ולומר דיבש ביבש חד בתרי בטל ומשו"ה גזור בנתערב במתוקן נמי דיוציא על הכל והשתא גבי בעיין למ"ד טבל בטל ברוב מדאורייתא יש חילוק בין נתקן רובו ללא נתקן ונימא דלת"ק דוקא בנתקן רובו הוא דאסור אבל לא נתקן מצי להפריש ממנו על מקום אחר. ולמ"ד אינו בטל ברוב מן התורה ומדאורייתא אפילו נפלה אחת במאתים מוציא על הכל לדידיה כולהו שוין ואין חילוק בין נתקן רובו ללא נתקן דאפילו נתקן רובו החלק הנשאר שם הוי ליה טבול כדמעיקרא ואפ"ה גזור דאינו מפריש ממנו על מקום אחר וא"כ אפילו לא נתקן רובו נמי:

ואית דבעו מימר. דבהדא בריית הוא דמיבעיא להו בדתני ר' אליעזר בן יעקב דבמתני' לא מיבעיא לן דכיון דטעמא דילמא אתי למיטעי בעלמא לעולם איכא למיגזר ובברייתא דראב"י הוא דמיבעיא דקא סבר דאינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר דס"ל דאינו לא תרומה ולא מעשר אלא כמי שחילק את הערימה כיצד היו לו ק' סאה והפריש מהם חמשה לשם מעשר והפסיק אינו מעשר ואינו יכול להפריש על החמש סאים חמש סאין אחרות מאותו כרי עצמו וכ"ש על מקום אחר אלא מפריש חצי סאה למעשר מאותן חמש ומן צ"ה סאין יפריש ט' ומחצה ומיבעיא לן עלה עד כדון לא קאמר ראב"י אלא היכא דלא נתקן רובו של כרי ומשו"ה לא חשיבי החמש מעשר אלא טבל חשיבי כמו חולק ערימה אבל נתקן רובו של כרי כגון שהפריש ו' סאין או שבע מי אמרינן דמודי ראב"י דלא חשיבא הפסקה הכא לומר כחולק ערימה הוי אלא מעשר הוו ומפריש המותר מיניה וביה והוו פשטי לה כדמפרש ואזיל:

ייבה כהדא. תן אותה כזו ומשם נלמוד לנדון דידן דשיילו לר' חייא בר אבא:

היו לפניו שני כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומה ומעשר ומאחד הפריש מקצת תרומה ומעשר. ושאלון לר' חייא רבא מהו שיתרום מזה על זה דכשבא להשלים המותר שחסר מהו שיוסיף להפריש מן האחד על חברו דעד כאן לא קאסרי רבנן במתני' אלא היכא דמפריש מזה על אחר שלא נתקן מעולם אבל הכא כי הדדי נינהו וכמיניה וביה חשיבי ואסיקנא דפשיט להו דאין תורמין ולא מעשרין מזה על זה ומדקאמר הכי משמע דחל שם נתקן בכל אחד מהן ואחר שחל עליו שם מתוקן שוב אינן מועילין זה לזה כלל וכדפרישנא וה"נ לראב"י כרי חד שני כריים חשיבי דיש בכל א' שם תיקון וכדפרישנא ואסור:

הכסיל חובק את ידיו. מחמת עצלותו וכאשר אין לו מה יאכל אוכל את בשרו כך אתם אינכם זהירין לשמש את רבכם כל צרכיכם ואתם מצטערים בספיקות וקושיות. ופסק הרמב"ם ז"ל כר' אליעזר בן יעקב גבי תרומה וז"ל בפ' שלישי המפריש מקצת התרומה אותו מקצת אינו תרומה והרי הוא כחולק את הכרי (ב) וצריך להפריש תרומת אותו מקצת ממנו ולא יפריש עליו מפירות אחרות ע"כ. ובה' מעשר פ"א כתב כן המפריש מקצת מעשר אינו מעשר אלא כמי שחולק את הערימה אבל צריך שיוציא מזה החלק מעשר כיצד היו לו ק' סאה והפריש מהן חמשה סאים לשם מעשר אינן מעשר ואינו יכול להפריש על החמש סאין מעשר ממקום אחר ומעשר מהם חצי סאה שהוא המעשר שלהן ע"כ. והשיג עליו הראב"ד ז"ל שלא הבין משנתנו ונ"ל דכיון יפה לפסוק כראב"י דר' חייא קאי כוותיה ועוד דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי ובפ' הבא על יבמתו מוכח בהדיא דהאי כללא הוי אפילו כי פליגי בברייתא גבי סוגיית ולד אנוסת עצמו: