פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ג:ה:ג

בתרומת גרנו. דכיון דכתיב דגנך ודרשינן ולא דגן גוי משו"ה פליגי ר"ש סבר כי רבי רחמנא דגוי מצי להקדיש בפה היינו דוקא לאסרה לזרים אבל לא לענין חומש:

אבל גוי שלקח פירות ישראל. ממורחין דכבר נתחייבו מן התורה ותרמן הגוי:

אף ר"ש מודי. דחייבין עליה חומש:

עדיין היא במחלוקת. כדמפ' ואזיל:

ופריך טבלו דבר תורה. דהא כי גדל שליש ביד ישראל טבלו דבר תורה הוא. א"נ לקח פירות ממורחים דטבלם במיתה קאי ולהך לישנא דאמרת עדיין היא מחלוקת אמאי לא מחייב ר"ש בה חומש:

ומשני דקדשיו נמי כי הקדיש בהמה כו"ע מודו דקדשים היא כדדרשינן איש איש ואפ"ה תנן בזבחים אליבא דר"ש דאין חייבין עליהן משום פגול ונותר וה"נ בתרומת גוי דפירות ישראל פטר מחומש דקסבר ר"ש דבפרשת חומש דתרומה כתיב וינזרו מקדשי בני ישראל בני ישראל ולא קדשי גוים כדאיתא בזבחים פ' ב"ש:

היא הדא היא הדא. וכי היכי דפליג גבי חומש וסבר דלית בה חומש ה"נ אינה מדמעת וקדושה דגוי קלה היא. ובגמ' דילן פ' ר' ישמעאל במנחות אסיקנא כדר"ש דאע"ג דסבר דמירוח הגוי פוטר אפ"ה כי מרחינהו גוי והפריש מהם תרומה מדמעת מדרבנן משום בעלי כיסין וכי קאמר הכא אינה מדמעת היינו מדאורייתא אבל מדרבנן מדמעת וכן כ' התוס' שם:

הדרן עלך פרק התורם קישות