פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ג:ה:א

תרומתן תרומה. אם תרמו משלהן אסורה לזרים והא מתני' מייתינן לה בפ' המביא תניין ופירש"י ז"ל דקסבר האי תנא אין קנין לגוי בא"י כלומר ופירותיו טבלים ומשו"ה הויא תרומה והתוס' דחקו עצמן לומר שגדל שליש ביד ישראל ולקחן הגוי הילכך חייב בתרומה ואינו כן כדמשמע הכא בגמ' דבין בתרומת גרנו בין בגוי שלקח פירות מישראל מיירי מתניתין וטעמא דמתני' היינו משום דהוי קדשי הפה וכי היכי דבהמת חולין דשריא אי אקדשה גוי הויא הקדש כדתניא פ"ק דחולין איש איש לרבות הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל וה"נ הכא אע"ג דפירותיו חולין הוו ושרו באכילה אם קרא עליהן שם אסירי לכו"ע ונתפסין הן דאפילו בחלת ח"ל אמרינן הכי כדאמר בפ"ק די"ט ות"ק דפליג אדר"ש היינו ר' יוסי דמייתינן בגמ' ותנן לה בזבחים בפ' ב"ש וכי פליגי ר' יוסי ור"ש היינו אי חייבין עליה חומש זרים שאכלוה או לא ואי אוסרת במאה או לא וכן בבהמת הקדש אי מחייב כרת השוחטה בחוץ או לא וכן בפיגול וכו' אבל כו"ע מודו דקדשה:

ומעשרותן מעשר. אם קרא מעשר ראשון הוי טבל וחייבין להפריש ממנו תרומת מעשר ואי מעשר שני קרא חייבין לאכלו בירושלם ובעי פדיון:

והקדשן הקדש. בהמה שהקדישו הויא הקדש ואין נהנין בה ואי עבר ונהנה אי חייבין אשם מעילות בה או אם שחטה בחוץ אי חייבין כרת בה בהא פליגי ר"ש ור' יוסי בפ' ב"ש בזבחים ובפ"ק דתמורה והתם מפ' טעמייהו:

אין לנכרי כרם רבעי. בתוספתא משמע דהיינו דוקא בסוריא ורבנן פליגי עליה ובפ' כל זית במס' פאה מפ' טעמייהו:

מדמעת. אם נפלה לחולין בפחות ממאה אוסרתן:

וחייבין עליה חומש. האוכלה בשוגג והאי ת"ק ר' יוסי הוא:

ור"ש פוטר. מחומש ולענין דימוע אי פליג בגמ' מפ' לה: