פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ב:ב:א

אני אין לי אלא משנה. ור' יוחנן לטעמיה דאית ליה הלכה כסתם משנה:

הותרו שבתות. לעמי הארץ:

נחשדו להיות מניחין. דאיסורא דרבנן היא:

להיות מבשלין. איסורא דאורייתא היא ואין שבת קלה בעיניהם דלא נחשדו ישראל על השבתות:

חזרו לומר תבשיל וכו'. סיפא דההיא חזרו ואסרו להן את השוכח היא:

מצטמק ורע לו מותר. דכיון דנפסד אי משהי ליה לא משהי ליה בכוונה:

בשר טרוף. דגלי אדעתיה דלאו לאורחים קבעי ליה דלאורחין צריך חתיכות חשובות לשים לפניהם ואין דרך כבוד בתבשיל המצטמק שהרי אין הבשר ניכר בו:

ביצים מה הם. מי הוי מצטמק ויפה לו:

חמין והתיר. מים חמין שנשתהו על גבי קדירה וכשהוחמו כל צרכן מותרין משום דמצטמק ורע לו הוא כדאיתא בפ' כירה:

קטנות כעוזרדין. שנצטמקו עד שנעשו כעוזרדין שורבא"ש בלע"ז:

וטעמון יפה. וטעמן היה יפה:

כפניקרסין. שהוא מין מאכל שאין בו משום בישולי גוים כדגרסינן בפ"ק דשבת ירושלמית הפניקרסין וקוטיות וקליות וחמין שלהם הרי אלו מותרין ומשום דמצטמק ויפה לו קאמר הכי והכי מסקינן נמי בפ' כירה:

עססיות. מין קטניות שצריכין בישול ביותר כך פירש"י ז"ל בפ"ק דשבת. והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג דשבת מפני שאינן צריכין בישול הרבה ודעתו עליהם לאכלן לאלתר ולפיכך חששו שמא יחתה בהם ע"כ:

בכדי שיעשו. כדי שלא יהנה ממלאכת שבת:

במזיד וכר"מ. הא אם נתנה דקתני במזיד הוא ואסור בו ביום לר"מ עד לערב ובכדי שיעשו ואשכחן ליה לר"מ בפ' כירה דאסר להשהות ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה ור' יוסי בר פלוגתיה אמר דבשוגג מיירי ונתנה בשוגג קאמר וכר' יהודה דאמר בשוגג יאכל למו"ש ובכדי שיעשו וכדפרישית. ולענין הלכה פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו דהי' שבת כר' יהודה. וכן פסק הרי"ף ז"ל בפ' כירה ובס"ה פסק כר"מ. וכוותיה מסתברא חדא דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני'. ועוד דר' יוחנן ס"ל הכי. ועוד דר' חייא בר אבא בפ' כירה ממתני' פשיט. ועוד אשכחן בגמרא דילן דקאמר התם בראשונה היו אומרים המבשל בשבת בשוגג יאכל וכו' והיינו כר"מ. ורב נמי דמורי כר' יהודה היינו משום שיחמירו על עצמן בשוכח ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה דהא כמ"ד לשהות ס"ל התם:

יאות א"ר יוסי. דבשוגג מיירי מפני שהניית שבת עליו ולכי שהי ליה לאורתא בכדי שיעשו לא מטי ליה הנייה מיניה וא"כ שפיר מתוקמא ואם נתנה בשוגג וכו' דבין לו בין לאחרים אסור לר' יהודה עד מוצאי שבת ובכדי שיעשו כדפרישית:

מ"ט דרבנן. ר"מ דפליג על ר' יהודה וסתם מתני' דתרוייהו אזלי בחד שיטה:

מונין לשביעית. ישראל מונין שנות נטיעותיהן לשביעית לפי שצריכין למנות שנות הזריעה והנטיעה למעשרותיהן אימתי שלישית שהוא עני ואימתי רביעית שהוא שני וכשהנטיעה יוצאת מהאיסור ומחללין אותה ברביעית הרואה מונה השנים למפרע ומוצא שנטעה בשביעית ואתי למישריה נטיעה בשביעית:

ואין מונין נטיעותיהן לשבתות. שאין מונין ימים לנטיעה אלא שנים לפיכך אין הדבר ידוע לזמן מרובה שנטעה בשבת:

דבר אחר נחשדו על השביעית וכו'. בפ' הנזקין מפרש מאי דבר אחר למה לי לאתויי טעמא אחרינא ומפרש הכי קאמר וכי תימא שבת נמי זימנין דצריך למימני דתניא הנוטע ערב שביעית שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה לשני ערלה דשלשים יום בשנה חשובין שנה הילכך זימנין דשבת זו שנטע הוי יום שלשים לפני ר"ה ומונין אותה שנה ואי הוה בציר ההוא יום לא הוה סליק ליה לשתא ולאחר זמן כשאוכלים הפירות לסוף שתי שנים אומרים למה הותרו הפירות הללו לשתי שנים ואומר להם השלשים יום שלפני ר"ה חשובין שנה וזוכרין שנטע בשבת ולקנסיה ת"ש נחשדו ישראל על השביעית ואיכא למימר מתוך שהדבר ניכר אתי למישרי נטיעה בשביעית:

ולא נחשדו על השבתות. ואפילו יזכר ויוודע הדבר לא אתי למישרי נטיעה בשבת. וטעמא דר' יהודה אמרינן התם באתריה דר' יהודה חמירא להו שביעית דההוא דאמר ליה לחבריה דייר בר דיירתא ואמר ליה אנא לא אכלי פירות דשביעית כוותיך והכא מפ' להו בגוונא אחרינא כדמפ':

היך עבידא. כלומר היכי דמי כלומר מאי איכא בין הני תרי טעמי דרבנן. והתם בפ' הניזקין מיתנייא הך סברא לר"מ והכא משום דסתם מתניתין כוותיה קרי ליה רבים:

פחות משלשים יום לפני שביעית. דלא עלתה ערב שביעית לשנה ומיירי שנתברר לנו שהשריש קמי שביעית. והכי איתא בפ' שדה הלבן:

אין תימר מפני חשד אין כאן חשד. דהא לא נטע בשביעית ואין ראוי לקנסו. ואם אנו הולכין לטעם מונין יש לקונסו דהא מונין ורואין שנהנה מן הפירות לשתי שנים אחר השמיטה לתשרי של שלישית:

פחות משלשים יום לפני שמינית. בסוף שביעית דלא עלתה לו שנה:

יש כאן חשד. דהא נטע בשביעית:

אין כאן מונין. דהא לא עלתה לו שביעית כלל למנין ואין ראוי לקונסו:

אתיא כמאן דאמר מפני מונין. ר' יהודה דפליג את"ק סבר גבי שביעית כטעמא דמונין ולכך בשוגג לא יעקור הוא דקאמר דאילו כטעמא דחשד הא אית ליה לר' יהודה לעיל דבין לו בין לאחרים בעינן בכדי שיעשו ואפילו דבשוגג וטעמא דקנסו שוגג אטו מזיד. ובפ' הניזקין איתא נמי דבדאורייתא קניס שוגג אטו מזיד:

אין תורמין ממין על שאינו מינו. לא תרומה גדולה ולא תרומת מעשר ולא מעשרות כולהי הני אין תורמין ממין על שאינו מינו דכולהו איקרו חלב ובגמ' נפקא לן מקראי:

ואם תרם אין תרומתו תרומה. בתמורה פ"ק נפקא לן מדכתיב ראשיתם ראשית לזה וראשית לזה ושנה עליו הכתוב לעכב:

כל מין חטים אחד. מפרש בגמרא אפילו שחמתית ולבנה תורמין מזה על זה:

כל מין תאנים אחד. משמע ואפילו מלבנות על שחורות ובפ' ראשית הגז תניא היו לו שני מיני תאנים וכן שני מיני חטים אין תורמין ומעשרין מזה על זה ר' יצחק אומר משום ר' אלעאי ב"ש אומרים אין תורמין וב"ה אומרים תורמין ואפשר דהך מתני' סברא כר' יצחק וטעמא דכל שאין כלאים זה בזה תורמין מזה על זה ומ"מ אני רואה מתני' דפרק אמרו לו דתנן נתכוון ללקט תאנים ולקט ענבים תאנים שחורות ולקט לבנות שייכא כת"ק דר' יצחק דשני מינין חשיב ליה:

תאנים. בעודן לחים קרויין תאנים ולאחר שיבשו קרויין גרוגרות וכשנדרסות בעיגול שמן דבלה:

ותורמין מזה על זה. תרומה גדולה ואע"ג דתאנים יותר יפים מגרוגרות וגרוגרות יותר מתקיימין מתאנים כדתנן במס' בכורים הקרובים מביאין בכוריהם ענבים ותאנים והרחוקים מביאין גרוגרות וצמוקין, תורמין מזה על זה כדמפרש ואזיל:

במקום שיש כהן תורם מן היפה. דכתיב בהרימכם את חלבו ממנו:

אין שם כהן תורם מן המתקיים. ואפילו על שאינו מתקיים כגון מן הגרוגרות על התאנים:

לעולם הוא תורם מן היפה. דכתיב את חלבו ואי פסדי פסדי:

בצל קטן שלם. הוא מתקיים וחצי בצל גדול יפה ממנו וטוב לאכילה ומפ' בפ' כיצד מברכין בגמ' דילן דאזדו לטעמייהו דהיכא דאיכא כהן דמצי ליתנו לו מיד דכו"ע לא פליגי דחשוב עדיף כי פליגי דליכא כהן דצריך התורם שיצניענו עד שימצא כהן שיתננו לו וחצי בצל אינו מתקיים. והרמב"ם ז"ל לא כתב כן בפ"ה: בצלים של בני המדינה טובים מן הכופרים:

ושל כופרים. של בני הכפר מתקיימין יותר:

מאכל פוליטיקין. אבני המדינה קאי כלומר מאכל בני אדם חשובין ובערוך פירש פוליטיקין בני פלטין:

זיתי שמן. טובים לאכילה:

זיתי כבש. מין זיתים שדרכן לכבשן בחרדל וחומץ כדי להתקיים:

יין שאינו מבושל. יפה לשתייה מן המבושל אבל מבושל מתקיים ומפרש בגמ' דכל זה מדברי ר' יהודה דסבר דתורם מן היפה ואפילו היכא דליכא כהן וממילא דרבנן סברי איפכא וכן פירש ר"י ז"ל דכולה מתני' ר' יהודה היא:

זה הכלל כל שהוא כלאים בחברו. סימנא יהיב תנא למאי דקאמר לעיל כל מין חטים א' ולהכי קאמר כל שהוא כלאים בחברו כדמפורש בפ"ק דכלאים:

לא יתרום מן הרע על היפה. דתרומה קרוייה חלב כדכתיב כל חלב יצהר וגו' לך נתתים:

ותורם מן היפה על הרע. דכתיב בהרימכם את חלבו ומתרגמינן שופריה:

ואם תרם מן הרע על היפה וכו'. בגמ' מפרש טעמא:

זונין. מין חטים כדפרישנא בריש כלאים ואע"פ שהוא מין חטים כדתנן התם אם תרמו מן זונין על חטים אפילו בדיעבד אין תרומתו תרומה דזונין אינן אוכל אדם ומאכל יונים הוא כדאיתא התם:

מין א'. ותורמין מזה על זה:

ר' יהודה אומר וכו'. בגמ' מפרש פלוגתייהו: