פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ב:א:טו

בתרומה גדולה. שצריכה לתרום מן המוקף כדלעיל ומשו"ה רגילין לקרות לה שם בשעת העלאה לקיים מצוה מן המובחר אבל בתרומת מעשר דלא בעיא מוקף כדאמר לעיל:

כל הדברים שלום הן. ולא תקון רבנן ולא מידי אלא כיון דקרא שם מדמעת ואפילו נשפכה ואפילו נשברה:

היה תורם תרומה ותרומת מעשר כאחת. ונשברה או נשפכה והכא אי בתר תרומה אזלינן אינה מדמעת דאיכא ב"ד ואי בתר תרומת מעשר אזלינן מדמעת דלא עשו בה תנאי וקאמר דבתר תרומה גדולה אזלינן ואין כאן שלום משום תנאי ב"ד:

לעבור על דברי תורה. אפילו דהיה תורם שניהן כאחת איסור עשה איכא כדאיתא בפ' בתרא דדמאי הלכך תרומה גדולה קדמה ובתרה אזלינן:

לעבור על דברי תורה. כדתנן לקמן בפ' התורם קישות דהפרשת בכורים תחלה ואח"כ תרומה ואח"כ מעשר ואח"כ תרומת מעשר:

לא עלה על דעתו לעבור טל דברי תורה. כדנפקא לן מן היקב אם טהור טהור אם טמא טמא דאין יקב טהור וטמא וא"כ אמאי הויא תרומה אפילו בשוגג דנימא לא נתכוון:

טבל בעון מיתה. בפ' הנשרפין מפרש לה:

טהור שאכל את הטמא בעשה. כלומר שמא יאכל טבל שבמיתה אם אתה מחזירו לטבלו ואם יאכל תרומה טמאה אינו עובר אלא בעשה כדמפ' לה במס' בכורים פ"ב דנפקא לן מדכתיב ואחר יאכל מן הקדשים ולא כולן למעוטי טמאים והוא טהור דטבל והעריב שמשו וכל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא כלומר ואין לוקין עליו דאין בו אלא כח עשה ואלאו הוא דלקינן דנפקא לן והיה אם בן הכות הרשע וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו כלומר ומתניתין דטמא על הטהור חשו חכמים להבריחו מן החמורה ולסלקו מן הטבל ואמרו דהויא תרומה כיון דמן התורה בדיעבד הויא תרומה כדלעיל דאין בה אלא עשה משו"ה בשוגג תרומתו וכו' משא"כ בהעלאת הבור דמשום פסידא דבעל הבית תקינו דלא נהוי מדומע ואפילו דתרם תרומה ותרומת מעשר כאחת אלמוה רבנן לתקנתייהו ואמרי לא עלתה על דעתו וכו' הרי טעמא אע"ג דקליש סגי:

דאם אתה אומר. דהוי תרומה נמצא אתה מדמע לבור ואין לו תקנה ואם אתה אומר תנאי ב"ד והוי טבל חוזר ומתקנו: