פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות ב:א:יג

תורמין מן הטהור על הטמא בלח. בתוספתא גרס אף בלח והוה משמע דכ"ש בזיתים יבשים דשרי ר' אליעזר ואפילו בלחים שרי דקיי"ל שני עושה שני ע"י משקין דמשקין תחלה הוו לעולם ושבוש הוא דלא חשיבי זיתים דמשפך מוקף עם זיתים שבחבית אלא משום דהן לחים אלו ואלו וכמו שאפרש למטה ועוד דכי פליגי רבנן עליה ואמרי אין לך קרוי לח אלא יין ושמן לא לענין הכשר וטומאה מיירו אלא כדמפרש בגמ' היאך עבידא וקאמר גבי יין גת א' לשני בורות וגבי שמן קורה אחת לשני בורות. כלומר דס"ל לרבנן אין לך לח דחשיב חיבור בתפיסה א' אלא בחיבור ששנו חכמים ביין ושמן אבל מדה אחרינא לא חשיב חיבור והנכון כגירסא דהכא. ועוד דגבי חלה נמי תנן דאינה ניטלת אלא מן המוקף כדאיתא בפ"ק דחלה והתם נמי תנן ר' אליעזר אומר החלה ניטלת מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף ע"כ וה"פ דצריכה להקיף החלה אצל העיסה קודם שתקרא לה שם וכך מקיפה כלומר מקרבה נותנה בעריבה לצד א' ונותנת מן העיסה הטהורה פחות מכביצה בין החלה הטהורה ובין העיסה הטמאה והאמצעית נוגעת בשתיהם ומצרפתן וקוראה שם על החלה ומסלקתה עם קריאת השם ופחות מכביצה אינו מטמא את החלה ואע"פ שהוא עצמו מקבל טומאה כדתניא בת"כ מכל האוכל אשר יאכל מלמד שהוא מיטמא בכל שהוא יכול יהא מטמא לאחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת ואמרינן בפ' בתרא דיומא אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת והכי נמי סבירא ליה לר' אליעזר היכא דכבש זיתים בחבית א' בטהרה וזיתים אחרים בחבית אחרת בטומאה ורוצה לתרום אלו ואלו דנותן זיתים הטהורים לחים של כבישה אחרת במשפך ואין בפי המשפך שיעור ליפול מזיתים כביצה והמשפך נותנו על פי החבית של כבש הזיתים הטמאים וכיון דאורחייהו דזיתים לחים להניחם למשפך על פי החבית חשיב מוקף:

ופריך ואפילו כביצה נמי אמאי לא. דס"ד השתא דהזיתים שבמשפך אדוקים זה בזה ולא נפקי דנימא דמיטמו מזיתים שבחבית:

ומשני ולאו פירודין אינון. כלומר דאינן מקובצין אלא מפורדין זה מזה הילכך אי פיו כביצה נפקי ומיטמו ולהכי בעינן שאין בפיו כביצה וישים שם שני זיתים בדוחק כדי שלא יצאו האחרים שעליהן דהשתא אי נגעי זיתים שבחבית בזיתים שבפי המשפך לא מיטמאי דאין בהם כביצה ודוקא לח הוא דמוקף חשיב דדרך המשפך לשלות בו דבר לח על פי החבית ומשו"ה חשיב מוקף ולא מסתיין דנגעי זיתים בזיתים אלא דלהוו לחים נמי כי היכי דלהוו אורחייהו ליתנן במשפך דאמרי' בפ"ב דחלה דדבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הכלי מצרף ותרתי מילי בעי' וה"נ התם בעינן נגיעה ותרוייהו בחד מנא ובעלמא הסל לחודיה מצרפן ומשום דהעיסה טמאה בעינן תרתי:

ואמרי ליה רבנן אין לך קרוי לח. דליחשיב מוקף אלא מה שאמרו גבי יין ושמן כדמפרש לה בסמוך אבל האי לא חשיב מוקף דהך משקה לא חשיב כלל דתימא מחובר הוא:

היאך עבידא. היכי דמי מאי דאמרינן גבי יין ושמן מודו רבנן דחשיב מחובר ותורמין מן הטהור על הטמא:

גת אחת וכו' קורה אחת וכו'. כלומר היינו ההיא דתניא בתוספתא גבי יין ושמן דתניא התם בפ"ג ר' יהודה אומר כל בין הגתות א' כיצד גת אחת לשני בורות שתי גתות לבור א'. שתי גתות לשני בורות בזמן שכולן תפיסה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה נטמא א' מהן תורמין מן הטהור שבו על הטמא שבו וכן היה ר' יהודה אומר כל קורות בית הבד אחת הן כיצד קורה אחת לשני בורות שתי קורות לבור א' שתי קורות לשני בורות בזמן שכולן תפיסה א' תורמין ומעשרין מזה על זה נטמא א' מהם תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו אינן תפיסה א' אין תורמין ומעשרין מזה על זה נטמא א' מהן לא יתרום מן הטהור שבו על הטמא שבו ע"כ. פירוש תפיסה אחת להניחן בחבית אחת חשיב חיבור ומוקף הילכך תורם מזה על זה ותורם מן הטהור על הטמא דדמי לעיגול שנטמא מקצתו משו"ה מודו רבנן משא"כ במשקה של מי כבשים:

ופריך תלמודא ניחא גת א' לשני בורות. דנטמא בור זה ולא בור זה:

אלא שתי גתות לבור א'. הרי מתוך שנטמא מקצתו נטמא כולו שהכל נופל למקום אחד:

ומשני ר' הילא שהיה בלבו לעשותן תפיסה א'. שיתכנס שמן של קורה זו ושל זו בבור א' וכן יין בפיטם א' ומילא מקצתה ונטמא בית הבד או בין הגתות:

ונמלך ועשהו שתי תפיסות. וחשיב מחשבה דמעיקרא דהוי מוקף הילכך תורם מן הטהור על הטמא:

שנטמא מששילה ומשיקפה. פלוגתא דתנאי היא בע"ז פ' ר' ישמעאל ובב"מ פ' הפועלים דרבנן סברי משיקפה חייב במעשר ור' עקיבא סבר משישלה בחביות ופירש רש"י ז"ל משיקפה שייך ביין שבבור צפין החרצנים על היין כשהוא נח בבור. משישלה בחביות משנתן היין בחביות והוא תוסס ורתיחותיו עולין ומקצת שמרים קופאין למעלה וקודם שיגופו אותן חביות שולין אותן רתיחות ומשליכן ע"כ. מלשון השולה דגים מן הים והכי קאמר למר משיקפה ולמר משישלה כבר ואח"כ נטמא בית הבד וכו':

שכבר נראו לתורמן בטהרה. קודם שנטמא משו"ה דאהניא מחשבתו ושרי לתרום מן הטהור על הטמא:

אבל אם נטמא עד שלא שילה ולא קיפה. לא אהניא מחשבתו ותורם מן הטמא מיניה וביה:

לא בדא. שום בן אדם אינו חושב בזאת הברייתא זה הדין הילכך תורם מיניה וביה כדפרישית:

ר' טבי ר' יאשיה. ר' טבי בש"ר יאשיה:

ר' הונא ר' חנינא וכו'. ר' הונא בש"ר חנינא:

תרין כלקבל תרין. שנים כנגד שנים הן ר' טבי ור' יצחק בר נחמן לחד גיסא ור' הונא ור' יוסי בר בון לחד גיסא:

כלקבל. תרגום ירושלמי של מול וכל קבל דדניאל כך פירושו ואע"פ שכתוב שתי תיבות מצינו כיוצא בה בת אשורים כיענים במדבר. ומצינו ג"כ להפך מאשתם עופרת אש דת למו וכיוצא בו כמו שכתוב במסורת ובמסכ' סופרים:

והא ר' יצחק בר נחמן אורי. כשמעתיה דהלכה כר' אליעזר:

אפי' כן לא אורי. אפ"ה לא מלאו לבו של ר' אמי להורות הלכה כר' אליעזר. וגם הרמב"ם ז"ל לא פסק כר' כר' אליעזר לא כאן ולא גבי חלה דכולהו חד טעמא הוא: