פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות יא:ב:ו

מאי טעמא דר' אליעזר. דמתני' דאמר דבש תמרים ויין רמונים ותפוחים מכשור:

אשר ישתה. פרטא הוא וממעט:

הכי גרסינן מה ר' אליעזר כר' עקיבא דר' עקיבא אמר כלל ופרט וחזר וכלל הכל בכלל. וה"פ לר' אליעזר דמתני' דסבר וכל משקה דרשינן משמע דס"ל כר' עקיבא וטפי מדר' עקיבא דר' עקיבא הוא דדריש כל התורה בריבויי ומיעוטי ור' ישמעאל פליג עליה דתנן פ"ג דשבועות ר' ישמעאל אומר אינו חייב על העתיד לבא וכו' וגרס בגמ' ת"ר להרע או להיטיב אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה שאין בהן הרעה והטבה מניין ת"ל או נפש כי תשבע לבטא בשפתים אין לי אלא להבא לשעבר מניין ת"ל לכל אשר יבטא האדם בשבועה דברי ר' עקיבא ר' ישמעאל אומר להרע או להיטיב להבא א"ל ר' עקיבא א"כ אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין א"ל מריבוי הכתוב א"ל אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך. א"ר יוחנן ר' ישמעאל דריש כל התורה כולה בכלל ופרט ור' עקיבא דריש כל התורה כולה בריבה ומיעט. ופי' רש"י ז"ל בפ"ק דשבועות ר' עקיבא לא היה דורש את התורה במשמעות כללות ופרטות אלא במשמעות ריבויין ומיעוטין וגבי שבועות הכי דריש נפש כי תשבע ריבה כל השבועות להרע או להיטיב מיעט את הריבוי ולימד שאינו חייב אלא על הדומה למיעוט שיהא להבא כמותו ולא דריש ליה כמשמעות כלל ופרט דנימא להרע או להיטיב פירושו של כלל הוא ואין לך להביא בו אלא הוא לבדו הרעה והטבה ולא שאר דברים ואפילו להבא שאינם הרעה והטבה שכל הדורש התורה בכלל אית ליה אין בכלל אלא מה שבפרט וכי הדר אתי כללא אחרינא בתר פרטא כי הכא דכתיב בתריה לכל אשר יבטא וגו' די לך אם תוסיף על הפרט בכלל אחרון דברים שאין בהם הרעה והטבה ויהיו כעין הפרט בלהבא ולא לשעבר שאינו דומה לפרט כלל דלהכי אהני כלל קמא והיינו דאמרינן כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט כלומר דן אתה להוסיף על הפרט על ידי כלל האחרון אבל אי אתה דן להוסיף עליו אלא הדומה לו. אבל הדורש בריבה ומיעט אין הפרט פירושו של כלל אלא ממעטו במקצת כלומר לא את הכל ריבה בריבוי הראשון אלא זה וכיוצא בו ובלא ריבוי משמע ליה הילכך כי אתא ריבוי אחרינא בתריה לרבות בא ואפילו שלא כעין הפרט ולא מיעט המיעוט אלא דבר א' הראוי להוציא הזה יותר מן הכל ור' עקיבא הכי דריש להאי כי חשבע ואינו ממעט מן המיעוט אלא נשבע לבטל את המצוה. פרט הוא לשון פירוש לפי' כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. מיעט אינו פירוש אלא מיעט את משמעות הכלל במקצת ומשייר את כל הדומה למיעוט. כך מפורש בסנהדרין בפ' נגמר הדין דריבה ומיעט לחודיה מביא כל כעין הפרט בלא ריבויא בתרא ע"כ דברי רש"י ז"ל והשתא כי נמי דריש ר' אליעזר כר' עקיבא בריבה ומיעט מ"מ אהני מיעוטא למעוטי מידי ואיהו דריש טפי מר' עקיבא דהכא ריבה ומיעט הוא דכל משקה ריבה אשר ישתה מיעט ואיהו אמר הכל בכלל ולא ממעט ולא מידי:

ר' אליעזר כר' ישמעאל. לעולם כר' ישמעאל ס"ל דדריש כללי ופרטי:

אוכל סרוח. דנפסל מלאכול לכלב טהור הוא והוא שהיה ראוי מתחלה לאדם אבל אם לא היה ראוי לאדם אע"פ שהוא ראוי לכלב אינו מקבל טומאה מפני שהוא כמאכל בהמה שאינו מקבל טומאה:

למשקה סרוח. לאדם אע"ג דראוי לבהמה ולהכי אתא קרא:

שכן משקה סרוח מעיקרו טמא. מפ' לה לקמן דמודי ר' אליעזר לרבנין דמי ים הגדול אפי' הם סרוחין דמכשירין דהתורה קראה אותם מים וכיון דאשכחן שום משקה סרוח מעיקרא טמא אף אני ארבה כל משקה סרוח ולא מיעטיה קרא ולא אתא קרא אלא למעוטי שאר משקין:

אין צריכין מחשבה. כגון דגים טהורים וחגבים טהורים בכל מקום דחזו לאכילה ואין צריך לחשוב עליהן לאכלן למעוטי נבלת עוף טמא וחגב בהמה טהורה שחוטה בכפרים דצריכין מחשבה והכשר כדאיתא במס' עוקצין:

צריכין מחשבה. דבעינן דניחא ליה שיפלו על התלוש כדכתיב כי יתן חסר ובעינן יתן לדעת כיון דלא דמו היכי מדמית להו:

ופריך דכ"ש הוא דכיון דבעו מחשבה יהא משקה סרוח טהור מק"ו דאוכלין ומה אוכלין החמורים דהמיוחדים לאדם אין צריכין מחשבה ואפי' הכי אוכל סרוח טהור משקין הקלין דבעו מחשבה לא כ"ש דמשקה סרוח טהור:

ומפני שצריכין מחשבה וכו'. בתמיה:

הואיל והן צריכין. כלומר אדרבה הואיל והן צריכין וכו':

דבר אחר אמרו לו כלומר אלא ה"ק ד"א וכו' ולישנא קייטא הוי:

אוכלי בהמה לאדם. דכיון דלא חזי אלא לבהמה אין מחשבה לאדם מהנייא לטמויינהו תאמר במשקה. דכיון דחזי לבהמה בא במחשבה:

ותני כן. כר' פריגורי דאמר דר' אליעזר לית ליה פרטא דמבעי ליה פרט וכו':

לא ידי פרה ולא ידי עופות. כלומר הרי אין הפרות והעופות נמנעין מלשתות מהן הילכך כיון שלא נפסלו מן הבהמה ומן העופות אין נפסלין מן ההכשר: