פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות יא:א:ג

דתנינן תמן. בפ' בתרא דעוקצין ומייתי לה פ' בא סימן:

השבת. אניטו בלע"ז:

אין בה משום תרומה. שאם חזר הקלח ונפל לתוך קדרה של חולין מדמע והא הכא כיון דנתנה טעם בקדרה אין בה משום תרומה וגבי תבלין אמרו דכל זמן שיש בהן טעם אסירי:

ומשני משלך נתנו לך. דממה שהם גזרו התירו לך:

בדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין. כדאיתא בפ' בא סימן דכל מידי דלטעמא עבידא אין בה משום טומאת אוכלין. ואיכא למידק אשמעתין דתנן בפ' בתרא דעוקצין הקושט והחמס וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלין וחלת חריע נקחין בכסף מעשר ואינן מטמאין טומאת אוכלין דברי ר' עקיבא א"ל ר' יוחנן בן נורי אם נקחין בכסף מעשר מפני מה אינן מטמאין טומאת אוכלין ואם אינן מטמאין אף הן לא ילקחו בכסף מעשר. וגרסינן בפ' בא סימן עלה א"ר יוחנן נמנו וגמרו שאין נקחין בכסף מעשר ואין מיטמאין טומאת אוכלין ע"כ והא הכא דאסיקנא דאין מיטמאין טומאת אוכלין. ואם אינן אוכלין אין כאן חיוב מעשר וכל שחייב במעשר חייב בתרומה ואילו בשמעתין אמרינן דיש בתבלין חיוב תרומה. וי"ל דכי אמרינן דאין מיטמאין טומאת אוכלין וכ"ש דלית בהו מעשר היינו בעינייהו אבל מכי נתנן בקדרה דהוכחש כחן ונשאר בהן קצת טעם אית בהו מעשר וטומאת אוכלין. והכי משמע בתוספתא דעוקצין דתניא התם חגבים שנתנן בקדרה והתבלין מיטמאין טומאת אוכלין עד שיפסלו מלאכול לאדם כלומר שלא נשאר בהם טעם כלל והיינו דאמרינן בפ"ק דחולין חושש לשאור ותבלין שבה משום שביעית ומשום מעשר וכן ההיא דפ' בכל מערבין דאמרינן עוכלא תבלין ופי' רש"י ז"ל דאמעשר עני קאי ואיתא נמי הכי בפ' בתרא דפאה גבי מעשר עני. והתוספות כתבו בחולין דלא קאי אההיא דתבלין גבי מעשר אלא גבי שביעית ולפי דרכן נאמר דהך ברייתא ודאי גבי שביעית מיתנייא ומקשה משבת דתרומה אתבלין דשביעית דהא אתרווייהו מזהר רחמנא לאכלה ולא להפסד ומשני השתא דגבי שבת דתרומה כיון דאין מיטמא טומאת אוכלין משלך נתנו לך אבל גבי שביעית אינו תלוי בטומאת אוכלין דהא במאכל בהמה נמי נהגא שביעית וכן כתבה הרמב"ם ז"ל להך ברייתא בהיל' שמטה פ"ה ולא כתבה בהיל' תרומה ופי' דכל מקום דמשמע דתבלין אית בהו מעשר היינו בשומין ובצלים וכיוצא בו אבל כרכם ופלפלין וכל אותן השנויין בעוקצין לעולם פטורין: