פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות א:ג:א
Sirilio on Yerushalmi Terumos 1:3:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Terumot 1:3:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי תרומות · free full Hebrew text
Open in the reader →אין תורמין מן הלקט ומן השכחה וכו'. כלומר אין תורמין מהן על כרי של חיוב דמן הפיטור על החיוב הוי ולא מן כרי של חיוב בהן דאילו מינייהו ובייהו פשיטא דהא פטורין מן התרומה:
ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו. פי' רבנו שמשון ז"ל אין תורמין ממנו תרומה גדולה על כרי של טבל ואיצטריך לאשמועינן היכא דהקדימו בשבלים דאמרי בפ' כל שעה דפטור מתרומה גדולה אבל לא נטלה תרומתו פשיטא דיכול לתרום דתניא בסיפרי זוטי מנין לבן לוי שרוצה לעשות ממעשר ראשון תרומה גדולה שעושה שנא' כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מכאן שאם רצה לעשות לאחרים תרומה עושה. יכול אף משנטלה תרומתו יהא עושה אותו תרומה לאחרים ת"ל את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו אתה עושה אותו תרומה לאחרים וכו':
ולא ממעשר שני והקדש שנפדו. היכא דלא נפדו לא איצטריך למיתני דתיפוק לי דתורם בשאינו שלו דקיי"ל כר"מ דאמר בפ' האיש מקדש מעשר שני ממון גבוה הוא ופשיטא דאינו פוטר טבלו בשל גבוה וכ"ת ואי נפדו חולין מתוקנין הן ואמאי אין תרומתו תרומה איצטריך היכא דהקדימו בשבלין דפטור מתרומה גדולה כדפרישית במעשר ראשון והקדש שנפדה נמי איצטריך כשהקדיש טבלו ומרחו הגזבר ואח"כ פדאו ע"כ. והראייה שהביא מברייתא דסיפרי זוטי לאו ראייה היא דיש שפירשו בה דמשבשתא היא ואינה מתפרשת אלא לענין תרומת מעשר על מקום אחר אבל לא לתרומה גדולה וכמו שהארכתי בפ' בתרא דמס' דמאי. ונ"ל דכיון דבלשון הזה של משנתנו שנינו בפ' שלשה שאכלו ובפ' בכל מערבין ובפ' מפנין ובפ' כל שעה ואשכחן בגמ' דפרישו כולהו בחדא שיטה וה"נ נפרש הך דהכא ונטלה תרומתו היינו שנטלה ממנו תרומת מעשר ולא תרומה גדולה לפי שהקדימו בן לוי בשבלים והוה אמינא כיון דלא ניטלה הימנו תרומה גדולה ליתרום מיניה על מקום אחר קמ"ל דאין תורמין וכדר' אבהו דפטור מתרומה גדולה הוא, ומעשר שני והקדש שנפדו שנתן את הקרן ולא נתן את החומש ואחר שנתן דמי הקרן לחוד מירחו ותרם בו או ממנו וקמ"ל דאע"ג דאין החומש מעכב היינו לענין דלא לקי כשבא לאכלו למעשר שני חוץ לחומה ולהקדש דאין מועלון בו אבל מ"מ זיקת הקדש יש בו ואין תורמין ממנו דמדרבנן אסור לאכלו דחיישינן לפשיעה כדאיתא בפ' הזהב דקיי"ל כר' יהושע דאפילו בשבת נמי אסר והיינו כדמפ' טעמא התם דחיישינן לפשיעה ואם היינו אומרים דמתני' סברא דחומש מעכב מיתרצא שפיר דאיכא מ"ד בפ' המוליך דאינו פדוי וחומש מעכב וה"נ קתני טעמא לקמן בענין תשלומי תרומה שאין הקדש פודה את ההקדש וא"א לומר דאפילו נתן את החומש מקמי מירוח נמי דאין תורמין בו ולא ממנו דכיון דקודם מירוח פדאו פדיון גמור לבסוף כי מירחו הוי חייב בתרומה ומעשר ותורמין בו או ממנו כדתנן בהדיא בפ' הפאה ניתנת. וליכא למימר נמי דמיירי בנתמרח קודם שפדאו דאי הכי אמאי קתני שנפדו כי אורחיה דכולי תלמודא אפילו פדאו פדיון גמור נמי דהא כתיב דגנך ודרשינן ולא של הקדש ופדיון לא מהני ליה ולא מידי דהא הקדש אפקעיה. וליכא למימר נמי שנתמרח קמי דאקדשיה דאי הכי הא טביל קמי הקדש והקדש לא מצי לאפקועיה כדתנן במס' פאה דלא מיפקע מתרומה ומעשר כדאיתא התם ומן החיוב על החיוב הוא דהוי ור"י מסיפונטי ז"ל פי' דמיירי כגון דאקדיש פירות שלא הביאו שליש והביאו שליש לפני הגזבר וקצרם הגזבר ומירחם דהני פטירי ואע"ג דפדאן ואתו לרשותו ע"כ. ואינו נכון חדא מכח קושיא דלעיל ועוד דלא הוה ליה למיתנייה הכא. ועוד דמשמע דקתני הקדש דומיא דמ"ש מה מעשר בשעה שקרא שם כבר הביא שליש דמקמי הכי אף טומאת אוכלין אין בו כדאיתא בשביעית פ' כלל גדול זוטא אף הקדש בשעה שהקדישו נמי הביא שליש. אלא טעמא דלא מצי לתרום לא ממנו על אחר ולא אחר בו משום דלאו דיליה הוא דזיקת הקדש יש בו וכדפרישית. ועוד דהא גבי תשלומי תרומה קתני טעמא משום שאין הקדש פודה את ההקדש. ועד כאן לא פליגי רבנן התם עליה דר"מ אלא גבי תשלומי תרומה דמדה רבא דיינינן בהו דהא משלמין מן החדש על הישן לכו"ע ואפילו ממין על שאינו מינו איכא מ"ד התם דמשלם ותפיס ביה שם תרומה אבל הכא דתחלת תרומה הוי ומדה זוטא דיינינן בה כו"ע מודו דלא. ומצאתי להרמב"ם ז"ל בזאת המשנה גירסא אחרת דגריס ולא ממעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומ"ש שלא נפדו והדין דין אמת גבי מעשר שני והקדש דכ"ז שלא נפדו דממון גבוה הם אבל גבי מעשר ראשון קשיא עליה ברייתא דסיפרי זוטי והרב עצמו כתבה סוף פ"ג דהל' תרומה אלא שהרב ז"ל דקדק לפ' אותה דיעבד אבל לא לכתחלה ובתרומת מעשר מפ' לה אבל לא לתרומה גדולה ואין פי' הרב מוכח אדרבה סוגיא דפ' המפקיד מוכח דכ"ז דמיקרו טבלים יכול לעשותם תרומה ומעשר על מקום אחר כדאיתא התם והא דמשמע מהנהו תנאי דדוקא עני או שני יכול לעשותו אבל תרומה לא היינו משום דנתערב חלקו כדאיתא בסוגיא דפ' בתרא דדמאי וכמ"ש שם. ומצאתי שהשיגו הראב"ד ז"ל על הגירסא הזו וראיתי בדבריו שנוטה לדעתי קצת: ולא מין הפיטור על החיוב. בגמ' פריך הא תו למה לי:
ולא מן התלוש על המחובר. בפ' האומר דקידושין מייתי לה ופירש"י ז"ל מחובר אינו חייב בתרומה דראשית דגנך כתיב מידי דמידגן דנאסף בכרי הילכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר והמחובר שהופרש עליו לא נתקן וכשיתלוש צריך לתרום ור"י פי' דמחובר פטור נפקא לן מדכתיב ממנו דדרשינן בסיפרי ממנו ולא מן המחובר דהאי קרא בתלוש מיירי ועל כרחין אתא למימר ממנו דאפילו בדיעבד נמי אסיר דאי לכתחלה תיפוק לי משום דכתיב דגנך ומחובר לא אידגן הוא אלא ש"מ דפסול ואפילו בדיעבד וההיא דמעשר שהקדימו בשבלים דבדיעבד מהני מיירי בתלוש וקודם מירוח ע"כ. וכ' הרא"ש ז"ל ומנא לן דקרא בתלוש מיירי דכתיב לעיל מיניה כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר ולשון קיחה משמע דבר הניקח ביד וה"נ דריש בפ"ק דחולין מויקח את המאכלת לשחוט את בנו לפיסול שחיטה במחובר ע"כ. ועוד נראה דדקדקו נמי מדכתיב כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו ומשמע להו יפרישו דהיינו תלישה שמסלקו ממקומו ומדכתיב לה' תרומה דרשו דקאי אלויים שיכולין לעשות מ"ר תרומת מעשר על מקום אחר וכדלעיל. ותניא בתוספתא כיצד אמר פירות תלושין הללו עשויין תרומה על פירות מחוברים אלו או פירות מחוברים אלו עשויים תרומה על פירות תלושים אלו לא אמר כלום אבל אמר פירות תלושין אלו עשויין תרומה על פירות מחוברין אלו לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין ומפ' טעמא התם בפ' האומר כל שבידו לאו מחוסר מעשה חשיב:
ולא מן החדש על הישן. בפ"ק דר"ה מפ' טעמא מדכתיב שנה שנה מלמד שאין תורמין ומעשרין משנה לחברתה:
ולא מפירות. דמיחייבי מדאורייתא על פירות ח"ל דהוי מן החיוב על הפטור ואפילו מן פירות מצרים ובבל דמיחייבי מדרבנן כדתנן במס' ידים ואיתא נמי במס' שביעית:
ואם תרמו אין תרומתן תרומה. דתניא בסיפרי מנין שלא יתרום מפירות הארץ על פירות ח"ל ת"ל וכל מעשר הארץ וכתיב ממנו שנה עליו לעכב. ובתוספתא מוסיף דאפילו מפירות סוריא דמיחייבי מדרבנן אין תרומתן תרומה: