פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ט:א:ד

סיאה ואזוב וקורנית. דתנן בפ' המעביר במס' מעשרות הסיאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרים חייבים הא אם אינם נשמרים פטורים ומשמע ושבגנה קילי ואפי' נשמרים פטורים וא"כ יכולים ללוקחם מכל אדם דמן המופקר הוא ופטורין מן המעשרו' ואמאי לא תני להו:

שלא תאמר וכו'. עד ולמה לא תנינן אלא אילין מסקנא דקושיא היא וה"פ ליתנינהו במתני' והייתי לומד דין אחד דהני דמתני' כי פטירי מן המעשרו' היינו דוקא כשאין נשמרין בחצר דומיא דסיאה וכו' דהשתא כיון דלא תני להו אני טועה בהם לקולא או לחומרא לקולא אני טועה ואומר דסיאה ואזוב כשהן נשמרין בחצר חייבים ופיגם וכו' אפילו כשהם נשמרין בחצר פטורין ולהודיענו שהן שוין דאלו ואלו אם היו נשמרים בחצר חייבין הוה ליה למיתנינהו לסיאה וכו' הכא לחומרא אני טועה ואומר אלו דמתני' כי נשמרין בגנה חייבין ואלו אזוב וקורנית בגנה פטורין ולהודיענו דהן שוין דאלו ואלו אף אם נשמרים בגנה פטורין דדוקא בחצר הוא דחייבין דראו פני החצר הו"ל למיתנינהו הכא וא"כ אמאי לא תנינן אלא אילין:

ומשני שלא תאמר הואיל וכו'. כלומר לעולם הני והני שוין הן וכ"ת א"כ כי היכי דלא תני הכא סיאה ואזוב וקורנית לא ליתני נמי הני תריץ דהני איצטריכו ליה לאשמועינן דלא תימר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין והייתי טועה לומר דאסור ללוקחן מע"ה משום עובר עבירה דשכיח דזורעין אותם לפום כן צריך לומר דמותרים אבל אותן שאין דרך בני אדם לזורען כלל ומאיליהן יוצאין בהרים ובנהרות פשיטא דשרי ללקחם מע"ה ומשו"ה לא תני הכא שום בעל בכי ובצל של דכפא וכו' דתנינן להו פ' בתרא דמעשרות דניקחין מכל אדם בשביעית דהנהו אין דרכן לזורען וזרע לוף שוטה וזרע כרישין נמי לא תני דהנהו זרעוני גנה שאין נאכלין הם ובמתני' ירקות הוא דקתני ודנדנא ונץ החלב וכל הנהו דתנן בריש כלל גדול זוטא דלא תני משום דהנהו יש בהן חילוק בין עלין לעיקר לענין ביעור משא"כ בשנויים במתני' ועולשין לא תני דמאחר שהתיר ר' להביא ירק אפילו טומאת אוכלין אין בהם אא"כ חישב עליהם וכדאיתא לעיל ס"פ ג' ארצות והנך דמתני' טומאת אוכלין אית בהו ורגילה היינו חלוגליגות וכרישין לא תני דאין זורעין אותן דשכיחי טובא ונכרין הן כרישי שדה: