פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ט:א:יג

ר' שמעון בן יוחי ור' אליעזר בריה. משום דאמר לעיל קרי עליה ופורץ גדר וכו' מייתי נמי עובדא דקאמר ליה נמי הכי:

עבדון טמירין. בפ' במה מדליקין מפרש לה אמאי טשו במערתא:

חרובין דגרדונא. הם גרועי' מאד:

העלה גופן חלודה: התם מפרש הוו שלחי מנייהו ויתבי בחול והיה בשרם נסדק קרטופני בקעים מחמת גרגרי החול:

לית אנא נפיק. דהא עברו עלי י"ג שנה:

דימוס. בלשון יון רחמים:

ספיקולא. לשון הריגה כן פירש רש"י ז"ל בב"ר:

דשדכן מילייא. דברי גזרתו שקטים ובפ' במה מדליקין אמרינן דמית ליה קיסר:

ניסחי בהדין דיומסין. בזה המרחץ של חמי טבריא כל מרחץ שמימיו חמין מעצמו קרוי דיומסית כלומר שני לרפואה כמו דיוקני שני לאיקונין:

לעשות תקנה. לדור כיון שלא גלו מסתרונו למלכות:

ויחן את פני העיר. מדלא כתיב לפני העיר קרי ביה ויחן לשון חן:

שיהו עושין איטליסין. יום השוק קבע להם כדי שיבאו יושבי כפרים לשאת ולתת בעיר ויתפרנסו אלו מאלו מפני שמוכרין בזול והיינו ויחן שחנן את יושבי העיר:

איטליסין. שווקים כדתנן נמכרין באיטליס עטליזה של עזה והיינו דאמרינן בפ' במה מדליקין שווקים תקן להם:

הדא טבתא עבדת לן טבריא. שמצאנו קורת רוח ורפואה בה:

נידכי טבריא. התם מפ' כדי שלא יקיפו כהנים שלא לטמא טהרותיהם:

נסב תורמוסין ומקצץ. נוטל התורמוסין ומוציאן מנרתיקן הנרתק קרוי כן כדאמרינן וקצצוי דמיין לחרובא:

ומקלק. ומשליך והיה לוחש עליו שם:

ומיתא טייף. צף על פני הארץ:

מפלי בהדין סבא. מלעיג והרבה יש באיכה רבתי לשון לעג:

אזל ואטמריה הן דדכי. הלך וקברו במקום שר"ש טיהר כבר:

גוד חמי. משכהו לחוץ והראהו לי:

על העליון שירד. זה הכותי שמוציא דהוי עליון:

קליה דספרא. מלמד תינוקות שהיה עמהם במניין והסכים עמהם לטהר טבריא כדמשמע לקמיה:

לא עמנו היית. כשטהרנוה בהסכמותנו היית:

פרצת גדרן של חכמים. דתנן לכשיצא לא יאמר אני מזכה וחבריי מחייבין אלא יצא מב"ד זכאי או חייב ועל זה נאמר הולך רכיל מגלה סוד:

גל של עצמות. כמת שנאכל בשרו מזמן הרבה: