פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ט:א:יא

לעקור את הלוף. דרך הלוף להתקיים בקרקע ג' שנים כדתנן בפ' כל סאה היתה שדהו זרועה קנבוס או לוף לא יהא זורע ובא על גביהן שאינן עושין אלא לשלש השנים ומש"ה קאמר דאין מחייבין אותו לעוקרו בשביעי' כדי שלא יוציא ספיחים אלא מרכנו ומניחו בארץ כמות שהוא ואם צמח למוצאי שביעית מותר ובלוף פיקח קמיירי דבריכון סגי כדתנ' לעי' פ' בנות שוח וקי"ל דשביעית בטלה ע"ג קרקע הילכך שרי:

קינדס. נ"ל וידינג'ינא מדברית היא דגר' בב"ר ודרדר זו קינדס שעשויה דרי דרי:

משקף בעלין. גוזז העלין ותולש:

ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה. והיכי משקף בעלין:

ומשני דמאיליהן הן אבודין. ונובלין מלקט ספיחי שביעית ירקות שיצאו בששי' ונכנסו לשביעית והיה מלקט ואוכל: