פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ח:ח:ה

אסור ליקח בתו של עם הארץ. שחשודה על המעשרות ועל החלה ופתה דמי לפת כותי:

חמצן של כותיים לאחר הפסח מותר מיד. ומפ' במס' ערלה פ"ב כיצד של בעלי בתים אחר ג' שבתות של אפייה ושל נחתומים וכו' כדאיתא התם והכי אית ליה לר' אליעזר בפ"ק דחולין דמצת כותיים אסורה משום דלא בקיאי בשימור הא פתן בשאר ימות השנה שריא דאינן רשעים בחלה ובתרומה הילכך מכי שלימו להו יומי דפיסחא חמצן מותרת ור' חזקיה בר אחא אזיל לטעמיה דר' אליעזר מקל הוא דהוה ולא מחמיר. כך נ"ל לפ' סוגיא זו ושוב מצאתי סעד לדברי מפי' הרמב"ם ז"ל במשנה שכ' ר"ע היה תלמיד לר"א והיה אומר בזו ההלכה שהוא מקל וכששמע לאותם שהיו אומרים משום רבו שהיה מחמיר בזו ההלכה השתיקן ואמר להם אל תאמרו משמו זה דאיני רוצה לפ' לכם דעת ר' אליעזר מרוב קולא שהיה מקל בה וזהו ענין אמרו לא אומר לכם וכו' כלומר אין ראוי לאמרו, ובבא דפת כותיים כ' גם זה על הענין הראשון והיינו כפירושו של ר' חזקיה בשניהן ולא חשש לפי' ר' ייסא משום דההיא דחולין שייכא כפי' ר' חזקיה וברייתא דפרקי ר"א דאמרינן פ' ל"ח מה עשה עזרא וזרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק וכו' והחרימום בחרם ב"ד העליון וכו' שלא יאכל אדם מישראל פת כותי עד עולם ההיא אליבא דת"ק דפליג אדר"ע היא דקתני סיפא דההיא מכאן א"ר אליעזר האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר ובזה אין צורך לתירוץ התוס' שכ' בההיא דמצת כותי מותרת ויש לרבנו שמשון ז"ל דעת אחרת כאן: