פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ו:א:יג
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 6:1:13 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 6:1:13) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →סבר ר' אמי כמי שנתכבשו הן. ודר' אמי בדותא היא כדר' שמואל בר נחמני דמעלין מס אחר עברת הירדן לא היי כבוש והיינו טעמא דר' דפטרן בין מן המעשרות בין מן השביעית דאבוהון דכולהו בית שאן כמו שאפ' בסמוך:
ג' פריסטיגיות. ג' שלוחים עם כתבים מלשון פריסתיקא:
להפנות יפנה. להפנות מקום וללכת לו ילך:
ישלים. ויעלה מס וטעה ר' אמי ואשתמיטתיה הך מימרא דזה הכתוב שלח להם בימי אבלו של משה עד שלא עבר את הירדן דאכתי לא נגמר דינם למיתה ודמו לשחטו קודם שנגמר דינו אבל אחר נםים של עברת הירדן חשיבי כשחטו אחר שנגמר דינו דשוב אינו מועיל וטעמא דבהדיא כתיב בפרשת מסעי במצות הורשת הארץ כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם וגו' וכולה פרשתא מוכחא דבהעברת הירדן הוא דתליא מילתא ואילו אלכסנדרי' כבר עברו את הירדן וסוסיתא ואשקלון ועזה כבר עברו את הירדן וכבר מת יהושע ובממון מרובה הוא דהשלימו ועברו על מה שכתוב בתורה לא תחיה כל נשמה:
גבעונים השלימו. אחרי כן ואין ראוי לקבלן זולתי מפני השבועה ככתוב בספר יהושע ואפילו אחר השבועה נמי לא החיה אותן כדרך שצותה התורה בגרים כאזרח מכם וכו' ונקטינן משמעתין דלא נתקדשו לא עזה ולא אשקלון ולא כל המקומות כולן עד מצרים דאע"ג דאפשר דהעלו מס לאו כלום הוא והיינו טעמא נמי דהתיר ר' אותן השנויים פ' שני דמס' דמאי דלא הויין אלא מעלין מס והתם נמי פריך ר' אמי מה שהקשה כאן ודחי ליה תלמודא נמי התם וכן דעת הרמ"בם ז"ל שכ' בפ"א דהיל' תרומות ורבנו הקדוש התיר בית שאן מאותן המקומות שלא החזיקו בהן עולי בבל והוא נמנה על אשקלון ג"כ ופטרה מן המעשרות ע"כ והטעם משום דלא החזיקו בהן עולי מצרים בראשונה דמעלין מס לאו כלום הוא הילכך לא חשיבא חזקת עולי בבל בהו ולא החזיקו חשיבי. ואיכא למידק דמשמע הכא דאשקלון וחברותיה וכל אותן המנויין פ"ק דדמאי פטורין מן המעשרות ומן השביעית וקשה דאמרינן פ"ק דחולין ומי איכא למ"ד דבית שאן לאו מא"י היא והכתיב ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה ואת תענך ובנותיה ומשני אשתמיטתיה הא דא"ר שמעון בן אליקים וכו' הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית וזה הלשון עצמו איתיה ביבמות פ"ק גבי עמון ומואב דאמרינן בהו דמעשרין מעשר עני בשביעית ומשמע דמעשרות אית בהו ובשנה השביעית נוהגין בהן מעשר עני וא"כ לא פטרה מן המעשרות והיינו צריכין לומר דמעשרות דפטר היינו ממעשר ירק ופירות האילן לדעת קצת דבארץ גופה דרבנן אבל מעשר דגן דבארץ גופה דאורייתא לא ולכך השיג הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל שם בפ"א דהיל' תרומות כשכתב ור' התיר בית שאן וכו' השיג עליו ואמר א"א לא התיר ר' אלא ממעשר ירק ופירות האילן שהם מדרבנן אפילו בארץ ע"כ וכן כ' רש"י ז"ל ואמר והתיר ר' על פי עדות זו את בית שאן כולה לאכול ירק שלה ופירות האילן בטבלן ע"כ וגבי אשתמיטתיה פי' הרבה כרכים כבשום עולי מצרים וקדשום בקדושת הארץ ולא כבשים עולי בבל לקדשם בשנייה ולכך לא כבשום דקםברי הואיל והותרו הותרו דקדושה ראשונה בטלה דכי קדשה יהושע לשעתה קדשה ולא לעתיד לבא וכשגלו בימי נבוכדנצר וחזרו לא רצו להחזיר קדושתם כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאינה נוהגת בחו"ל ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני ובית שאן מהן היתה ע"כ, לקח הרב ז"ל לשון הגמ' וכמשמעות לשון פ"ק דיבמות ואין פי' נכון בההיא דחולין דא"כ בית שאן ובנותיה חשיבי כבישין לעולי מצרים ובקרא כתיב בהדיא לא הוריש וכו' אלא ודאי דעתי של הרב היינו משום דהעלו מס כדכתיב ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס וא"כ ר' שמעון בן אליקים היכי פליג אמתני' דתנן כל שהחזיקו עולי מצרים אינו נעבד ועוד תימה גדולה דבפ"ק דדמאי גבה דההיא דכפר צמח דשרייה ר' פריך ר' אמי עלה ולאו ממעלי מסין הן ומשני תלמודא סבר ר' אמי מעלי מסין ככבושים דמו והוא כמו והא דר' אמי בדותא היא דסבר וכו' מדמשני הכי משמע דלאו קושיא היא והכי נמי פריך בשמעתין גבי אשקלון וסוסיתא ומשני דטעי בדר' שמואל בר נחמני והכי קיי"ל דלאו כבושות חשיבי כיון דלא העלתה מס אלא אחר עברת הירדן וכ"ש אחר מות יהושע דכבר נחלקה הארץ בגורל דבאותו זמן לא שרי להו לקחת מס כדכתיב כי אתם עוברים את הירדן אל ארץ כנען והורשתם והיינו טעמא דר' דשריא כולהו מעשרות בה משום דמס לאו כלום הוא ושביעית נמי שרא דבית שאן כתובה שריותא דילה גבי שביעית במס' דמאי ופיטור מעשרותיה בפ"ק דחולין והכי תניא בתוספתא דאהלות דסוסיתא ואשקלון פטורין ממעשרות ומשביעית דכלהו הני לא כבשום לא עילי מצרים ולא עולי בבל וחו"ל חשיבי וה"נ אמרינן בפ"ק דבכורים אין ממנין זקנים בחו"ל אלא ע"מ לחזור ור' יצחק בר נחמן הוה בעזה ומנוניה ע"מ לחזור ר' הוה בצור ומנוניה ע"מ לחזור וכו' ולכך מוכרח פסקו של הרמב"ם ז"ל דפטורים לגמרי קאמר וסוגיית חולין הכי פירושה דכרכים שכבשו עולי מצרים דהיינו למר כדין שהרגום או שגרשום ולמר במעלים מס ולא כבשו עולי בבל בטלה קדישתן כדאמר לעיל גבי ושמתם את דברי אלה והניחום מלקדשם בשנייה כדי שהגויים יזרעום בשביעית ואין בקרקעותיהם ?(א) קדושת שביעית ומשתכרין עניים שילכו לגור שם בשביעית דתבואה שלהן לא בעיא ביעור בשמינית וירק שלה בשביעית אין לו קדושה ועוד משתכרין עם הגוים בתלוש וזה סמך העניים דאמרינן אבל לא מיירי לענין עבודה במחובר דהא תנן דאינו נעבד ועוד דלא גרע מסוריא משא"כ בההיא דיבמות דההיא מוכרח לפרש ז"ל פירושו דעבודה גופה נמי שריא לעניים ואוכלים המעשרות שזורעין ישראל בשביעית דהא תנן בידים בהדיא דאית בהו מעשרות בעמון ומואב ?(ב) ור' לא מצי פליג אב"ד שלפניו דהא תנן אין ב"ד יכול לבטל דבר ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין וסוגיית עמון ומואב לקמן אפרשנה והשתא כיון דהני קילי בשביעית משום סמך עניים לרבנן אע"ג דקדשו בראשונה סלקינן דרגא השתא לדעת ר' בבית שאן וחברותיה דלא יתקדשי כלל דקילי טפי ושריין אפילו בעבודה כדתנן לתנא דמתני' מן הנהר ומאמנוס ולפנים נאכל ונעבד דלא נתקדש לתנא דמתני' ולדעת ר' נמי כל אותן עיירות מעזה ולמטה שנתבררו דלא היו אלא מעלי מסין לחוד וכן בית שאן דלא היתה אלא מעלי מסין שרו בין במעשרות בין בעבודה בשביעית ומתני' דקתני דעד הנהר קדוש היינו כפי דעת התנאים דלעיל החולקין על ר' וכר' קיי"ל דהחזיקו דעולי מצרים היינו דוקא שהורישום ככתוב בתורה והשתא א"ש דס"ד דמקשה דסבר ר' דבית שאן לאו מא"י היא כיון דנפטרה לגמרי מן המעשרות ומשביעית:
גרדיקי. היא גרר סמוך לבאר שבע ככתוב ויעל משם באר שבע וכן תרגום ירושלמי גרדיקי: