פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ו:א:א

שלש ארצות לשביעית. שלש הפרכיות בתוך א"י החלוקות זו מזו בדין שביעית כדמפ' ואזיל וסוריא אע"ג דמשמע לקמן דשדה שלה לא נעבד דתנן אין עושין בה אלא בתלוש ואחר הביעור נמי פירותיה אינם נאכלין וכדלקמן אפ"ה לא חשיב לה הכא אלא הארץ שבתוך הגבולים הכתובים בתורה בפרשת מסעי אבל סוריא דוד המלך כבשה מעצמו כדאיתא בסיפרי ובפ"ב דחלה ואינה מן ההפרכיות שאמר לו הקב"ה למשה זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב וגו':

כל שהחזיקו עולי בבל. עזרא וסיעתו ובגמ' חשיב להו לעיירות עולי בבל ומשמע דקא חשיב תנא דמתני' כדרך ביאתן מבבל דהיינו מאשקלון לצד צפון א"י כדתנן בפ"ק דגיטין ומדברי הרמב"ם פ"ו דהיל' בית הבחירה משמע דיש חילוק בין החזיקו דעולי מצרים להחזיקו דעולי בבל דהחזיקו דעולי מצרים אסיקנא בפ"ק דחולין כר' דקיי"ל כוותיה דלא אהני אלא היכא דאיכא כיבוש ממש ככתוב בפרשת מסעי ואילו דגבי עזרא לא בעינן כבשו אלא החזיקו לחוד סגי דהיינו מעלין מס או שעבוד והכי מוכח בגמ' דאמרינן אתם כיון שנכנסתם בתוכה נתחייבתם. ויש לי דקדוקי דברים במשנתנו בענין גבולי הארץ שלא נתבארו בדברי המפרשים ז"ל והנני מבארם בס"ד. דע דעכו מא"י היא כדכתיב בספר שופטים אשר לא הוריש את יושבי עכו ואמרינן לעיל סוף פ' בראשונה ר' יוסי בר חנינא מנשק בכיפתא דעכו וקשה דמשמע בפ"ק דגיטין דעכו לצד מקצוע צפונה של א"י קיימא וכזיב משוכה ממנה לצד מערב יותר ואסיקנא התם דרצועה נפקא ואזלא מעכו לכזיב ואיכא ארץ העמים במזרחה של הרצועה ולמעלה הימנה ואיכא נמי ארץ העמים למטה הימנה למערבה של הרצועה וההולך מעכו לכזיב לצד מזרחה יש לו לצד ימינו ארץ העמים ולצד שמאלו שטח הרצועה וטהורה וההולך מעכו לכזיב בסוף הרצועה ששם כלתה דהיינו לצד הים ימינו למזרח הדרך שלו שם שטח הרצועה וטהור ולצד שמאלו ארץ העמים וקשה דמשמע דיש ארץ העמים בין הים לאלו וכן על גב הרצועה ?(א) ובתורה כתוב דמערב א"י ים הגדול ועוד דמצאנו בתורה בפרשת מסעי דמקצוע צפון היינו טורי אמנוס דמתני' ודגיטין וטורי אמנה דגמ' וטורי אמנוס אבאר להלן שהן טורי טריפול דקרויה בלשון ערב טראבלוס וטורי אמנוס הן רחוקים הרבה ממקצוע צפונה של עכו קרוב לארבעה ימים וקשיא מקצוע צפון אמקצוע צפון. ועוד היכי אמרינן דלצד מזרחה של הרצועה הויא ארץ העמים אדרבה כל רחב א"י יש עדיין עד אנטקייא וכמו שיתבאר להלן ונראה לי הטעם שהגבילה התורה מקצוע צפון בטורי אמנוס ולא בעכו משום דנכנסין אותן הרים דאמנוס תוך הים הרבה מה שאין כן אצל עכו דהים אכל הרבה ומיעט מהיבשה אחר תשלום משך שלהן דעכו על שפת היה עומדת רחוק הרבה מטורי אמנוס כדפרישית וכל שטח קו ישר של טורי אמנוס למערב אותו הקו הוא הולך תוך המים רחוק הרבה מעכו ומשום דהתורה מקדשת למעשרות ושביעת גבול טורי אמנוס וכל שטח שכנגדן סדרה המקצוע של צפון שם אבל חכמים במס' גיטין הלכו בתר חזקת עולי בבל כדתנן הכא ולא החזיקו אלא עד כזיב ועכו דסמוכה לה שנינו שם דעכו כצפון כלומר כחו"ל והשליח שבא משם צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כדאיתא התם אבל לענין המתנה דאברהם יצחק ויעקב רחבה היא ביותר דאפילו הניסין שבים הרחוקים מעכו כשהן נגד הקו של טורי אמנוס הן קדושים ולכך למקצוע צפון תפסה טורי אמנוס ולענין טומאה וטהרה בגמ' יתבאר דמה שלא כבשו עולי בבל הוא טמא וקרוי ארץ העמים אע"ג דהוי מתנתן דאברהם יצחק ויעקב ומשו"ה אע"ג דהוי תוך הארץ כיון דלא כבשוה הוי טמא דהיינו טעמא דלמעלה ולמטה דרצועה היא וקרי ארץ העמים ומשמע ממתני' דלא כבשו עולי בבל אלא מאשקלון ועד כזיב דתנן מא"י ועד כזיב דהיינו ממקום שכבשו ישראל דהיינו עולי בבל ומפ' בגמ' דהיינו מגנות אשקלון ולהלן דאשקלון עומדת לצד הדרום ועד כזיב שעומדת לצד צפון כל כנגד זה החוט דהיינו כל העיירות שמנו בגמ' שהעלו להן מס מהני להיות קדושות גבי שביעית:

לא נאכל ולא נעבד. פירש רבנו שמשון ז"ל לא נאכל לאחר שביעית בלא ביעור ובשביעית עצמה אינו נאכל אלא בקדושת שביעית והרמב"ם ז"ל פירש דבספיחים מיירי דלא נאכל דומיא דנעבד ולא נעבד הוא בקרקע בשביעית ונאכל נמי הוא בשביעית שמחובר לקרקע בשביעית דהיינו ספיחי תבואה וירק העולים מקרקע ישראל שכל מה שתוציא הארץ בשנה השביעית הן מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית בין מן העקרין שנקצרו וחזרו ועשו גידולין בין מן העשבים והירקות שעלו מאיליהן שדרך בני אדם לזורעם הכל גזרו עליהן שיהיו אסורין מפני עוברי עבירה כדי שלא ילך אדם ויזרע חוץ מן הירקות שמנו חכמים דשרו דלית בהו משום ספיחים כדאיתא בפרק הפיגם ואני אומר דלאחר הביעור לא נאכל כלל דקסבר האי תנא דקדושת עזרא קיימת היא וקדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ואפילו מה שזרעו גוים דשרי משום ספיחים וכדלקמן מ"מ יש בו קדושת שביעית ולאחר הביעור אינו נאכל כלל וזה מוכרח כדמוכח לעיל בס"פ בנות שוח ומשו"ה קתני לא נאכל ולא נעבד ופליגי בה אימוראי בגמ' איכא מ"ד דאורייתא ואיכא מ"ד דרבנן:

שהחזיקו עולי מצרים. יהושע בן נון וסייעתו והכא גבי עולי מצרים צריך לומר אליבא דר' דהיינו דוקא שהרגום היושבים וזהו קרוי כיבוש דמקדש אבל מעלי מסין לא כדאיתא בגמ' ושרו לזרוע בהן בשביעית ופטורים מן המעשרות דאבוהון דכולהו בית שאן:

מכזיב. מן החוט ולמטה לצד הים:

ועד הנהר. ואין הנהר בכלל כדאיתא בקראי דיהושע דלא כבשו עולי מצרים למצרים והיינו העיר היושבת על שפת נילוס אע"ג דמצרים היא תוך מתנת אברהם יצחק ויעקב דהא כתוב בתורה מעצמן נחלה מצרים ומתרגם בירושלמי נילוס:

ועד הנהר. משמע בגמ' דהוי נחל מצרים דהיא במקצוע דרומי מערבי דא"י וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל פ"א דהל' תרומות וכן כ' ר"י ז"ל ונהר משמע נחל מצרים והא דנקט נהר ולא נקט נילוס או נחל מצרים משום דבמתנת הארץ הכתובה באברהם כתוב כן מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת:

ועד אמנוס. מפ' בגמ' דה"ק מתני' מכזיב ועד הנהר ומכזיב ועד אמנוס ואתא לאשמועינן דלאו למימרא דטורי אמנוס למטה מנילוס דזה במקצוע דרומי מערבי וזה במקצוע צפוני מערבי דנחל מצרים דהיינו נהר דמתני' מתורגם בירושלמי נילוס כדכתיבנא הור ההר דמסעי מתורגם בירושלמי טורי אמנוס אלא ה"ק מכזיב ועד נחל מצרים דהיינו מצפון לדרום דהיינו כל רחב א"י לשפת הים ומכזיב ועד טורי אמנוס דהיינו עד טראבולוס דהיינו לצד צפוו שכבר פירשתי דתרגום ירוש' של הור ההר דמסעי שמשם מתחיל קו צפון מתורגם טורי אמנום ואינו הור ההר שנקבר בו אהרן ע"ה אבל הוא הר טריפול שקורים פטרון שהוא גבול החוי שמתורגם בירושלמי טריפול ובלשון ערב טראבולוס וביקות בארי החוי בנאה ואשמועינן דכל העולה מכזיב ועד טורי אמנוס דהיינו ההרים הנכנסים בים שהן עד טריפול אינו קדוש כ"כ ונאכל אבל לא נעבד וקרויים הור ההר משום שכשאתה הולך לצד טריפול על שפת הים יש הריון אחד של הרים שנכנס בים דהיינו בירות והריון אחר עוד יותר נכנס בים סמוך להגיענו אל טריפול והור ההר מתורגם בירושלמי תרגום אחר טראבוס מאנוס ובלשון ערב קורין טראבוס מאנוס והטעם דאנטקיא יותר נכנסת בים מטריפולי ופטרון הוי אמצעי. וצ"ל דתנא דמתני' סבר דהחזיקו דעולי מצרים היינו דאפילו במעני מסין סגי דהא הכא אמרינן דעד הנהר כיבוש לעולי מצרים הוי והטעם שביהושע כתוב דיהושע כבש מקדש ברנע ועד עזה ואת כל ארץ גשן דכשבא לפרש הנשאר מלכבוש כתב מן השיחור אשר על פני מצרים וכ' רש"י ז"ל מן השיחור הוא נילוס והוא נחל מצרים והוא סמוך למקצוע דרומי מערבי של ארץ ישראל ?(ב) וסדר המקומות אשר מצאנו היורדים מאשקלון שכבשן יהושע עד נילוס הן אלו עזה למטה מאשקלון מאן יונס למטה הימנה מדבר למטה עזקה למטה עריש למטה אלחסין למטה ביר אלעבדי למטה קטיא למטה ביר אלדוידר למטה צאלאחיאה למטה חטרא למטה בלביס כאצקא מצרים בולאק נילוס ומצאנו מקום לומר שכל אלו היו מעלין מס בזמן יהושע דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים וחשב תנא דמתני' דכיון דישראל דרים שם ודאי מעלין מסין היו כולן וקדושים לשביעית ומעשרות והיינו כדעת התנאים החולקין על ר' דלר' לא חשיב כיבוש כלל והכי תניא בתוספתא דאהלות דאשקלון וחברותיה פטורות ממעשר ומשביעית ואע"ג שכתוב וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה את אשקלון ואת גבולה וילכוד כתיב ולא ויוריש והיינו מעלין מס ולא אהני לדידיה אא"כ הרגום או גרשום דאבוהון דכולהו בית שאן כדאיתא בפ"ק דחולין ובית שאן מעלת מס היתה ככתוב בקראי ופטורה ממעשר ומשביעית וצ"ל דעד הנהר דקתני דהיינו ארץ מצרים היושבת על הנהר דעד ולא עד בכלל דמבואר הוא שם דארץ מצרים היושבת על שפת נילוס לא כבשה ואפילו במס כדכתיב זאת הארץ הנשארת מן השיחור אשר על פני מצרים ושיחור היינו נילוס כמו שפי' רש"י ז"ל בספר יהושע ונראה לומר דבהא פליגי ר' ורבנן דהיינו תנא דמתני' דתנא דמתני' ס"ל כיון דהקב"ה אמר לו זאת הארץ הנשארת וכו' מכלל דעד הגבול ההוא כבוש חשוב ליה והיינו טעמא דחייב במעשרות לדידיה ואע"ג דלמצות כבוש כו"ע סברי דהורשה בעי' ולא סגי במס מ"מ חשוב ליה כבוש עד שיחור דכיון דהתחיל במצוה יגמור כמו שכתוב מעט מעט אגרשנו התחלה זו סגי למעשרות ושביעית ור' סבר אף לענין מעשרות לא אהני דסוף סוף לא כבשו ולא מצית אמרת בה שש שנים תזרע את ארצך (ג') [והא] דקאמר והנשארת בתקפה הוא דקאמר ועל הדרך הזה נפרש משנתנו דכי תנן מכזיב ועד הנהר נאכל אבל לא נעבד היינו עד ולא עד בכלל עד מצרים היושבת על שפת הנהר ונכנס בכלל הראשון ארץ גשן שכבשה יהושע וכי קתני מן הנהר ומאמנוס ולפנים נאכל ונעבד אנהר ואאמנוס קאי והכי קתני ממצרים היושבת על שפת נילוס אע"פ שהיא על צד חלל הארץ וכן הארצות שכנגד טורי אמנוס דהיינו חמת יחמץ דהם נכתבות בספר יהושע דלא כבשן אין להם קדושה כלל ונאכל ונעבד וכדמפרשינן לקראי נפ' למתני' וכתוב בתורה דתוצאות קו של דרום יוצאים אל הים כדכתיב והיו תוצאותיו הימה דהיינו הים הגדול וקו צפון מפרש מן הים הגדול תתאו לכם הור ההר והיינו טריפול וכדפרישית מהור ההר תתאו לבא חמת דהיינו חמה שחומתה מצוירת פסי פסין והיו תוצאות הגבול שמתרחב והולך עד צדדה ויצא עוד עד זפרונה דהיינו שיפרי ויצא עוד ונמשך עד חצר עינן ומחצר עינן עד שכם ומשכם לאנטאכיא תרגומו של רבלה ומשם מפ' והולך קו של מזרח עד שבא לקו מזרחי של ים המלח ורש"י ז"ל פירש בספר ירמיה רבלתה בארץ חמת זו אנטכיא ותר' ירושלמי מהור ההר תתאו לבא חמת למעלי אנטוכיא וכן פירש"י ז"ל בפרשת מסעי ולזה הוכרח לתרגם צדדה אולם דקלקיא והיינו קלקיא המוזכרת בדברי רבותינו בסוף מס' חלה ותר' זפרונה זפרין דהיינו שיפרי ואנו מפרשים רבלה אנטאכיא והכי אשכחן בפ' מתעשרין דאורז שלה שרי במקומו משום דלא כבשוה ולא נתקדשה ואונקלוס תר' לבא חמת למטי חמת ולבא חמת היינו כניסת ארץ שחומותיה מצוירת דאנטכיא תחת מלכותו של מלך חמת היתה ומשו"ה מתרחב והולך עוד אחרי כן עד הגיע לאנטוכיא ומן אנטוכיא לצד מזרח מתחיל והולך בענין זה שמדבר צין דהוא נגד קו ים המלח הוא בקרן דרומי מזרחי ונהר מצרים היא בקרן דרומי מערבי וטורי אמנוס דהיינו הר טריפול בקרן מערבי צפונית ואנטכיא בקרן צפוני מזרחי וכל שכנגד חוט היורד לירדן משם יורדים עד נהר פרת שמשקה לחליב ומשם יורדין עד הירדן עד נגד חוט קו מזרחי של ים המלח וכבר כתבתי סדר המקומות אשר יורדין מאשקלון ועד מצרים. ויש ספרים גורסין אמנה במתני' והיינו אמנים דבגיטין פ"ק מייתי הך ברייתא דמייתי הכא בגמ' והתם גר' בה טורי אמנוס והכא גר' בה טורי אמנה ועלה מייתינן קרא דתשורי מראש אמנה ומתורגם אמנה לשם אמנוס משמע דהור ההר ואמנה וטורי אמנוס הכל א' ולהכי מפ' בגמ' כיני מתני' מכזיב ועד הנהר ומכזיב ועד אמנה וכמו שציירתי ?(ד) נאכל אבל לא נעבד. דספיחים דהוו מדרבנן היכא דאיכא כיבוש גמור לר' ולרבנן במעלי מסין הקלו בהן בכיבוש עולי מצרים ואפילו דישראל דקסבר האי תנא דקדושת יהושע קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא כדאמרינן בפ"ק דחולין דהנהו דלא כבשו עולי בבל הניחום כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית לגור שם דמה שיצא בקרקע ישראל אין קדושת שביעית ובשמינית נמי אין בה ביעור ושרי באכילה אבל עבודת קרקע דכתיב בהדיא באורייתא לחוד לא הקלו בה ושאר קדושות שביעית לא אחמירו והאי עד אמנוס נמי פירוש ולא אמנוס בכלל אלא עד פני מערבן של ההרים דאילו טורי אמנוס עצמן דהיינו שטח שיפוען ששופעין לצד דרום דהיינו לצד חלל הארץ דהיינו לפנים וכל נכחן לא כבשו עולי מצרים וכ"ש בבל ולא נתקדשו כלל כדתנן בסיפא ומשמע ודאי דלא כבשו עולי מצרים מטורי אמנוס ולהלן וכל אותן עיירות הכתובות בפרשת מסעי עד סוף צפון לא נתקדשו ושם נאכל ונעבד ולא איצטריך ליה למיתני דכיון דתני כזיב ועד אמנוס דהיינו ולא אמנוס בכלל דכל עד דמתני' ולא עד בכלל הוא דהוי מכלל דאמנוס גופיה ולהלן לצד צפון לא ופשיטא דנאכל ונעבד והא דתנן מן הנהר ומאמנוס לפנים נאכל ונעבד נאשמועינן דעד אמנוס דקתני עד מערבן קאמר אבל נגד שיפוען דהיינו לצד דרום נאכל ונעבד וכן עד הנהר ולא עד בכלל הוא והכי קתני מן הנהר ולפנים ומאמנוס ולפנים נאכל ונעבד כן נ"ל פי' משנה זו והוא מיוסד על שרשי רש"י ז"ל של פרשת מסעי ושל ספר יהושע וספר ירמיה. וטעמא דשרינן איסורא דאורייתא וכ"ש דרבנן בחו"ל כדאמרינן בגמ' דכל מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ כדילפינן לה בגמ' מקראי:

אלו המדרשות. לפי שאינן אלא רמזים ואינן מפורשים כגון אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה וכגון את הטפל לבשרו כגון קידושי שטר ויצאה והיתה:

זו משנה. לפי שהיא תורה שבע"פ ושמורה בבטנו וכתיב בה כי נעים כי תשמרם בבטנך וכתיב בה ערוכה בכל ושמורה כדאיתא בפ' כיצד מעברין: