פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ה:א:ג
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 5:1:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 5:1:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →אילן שחנט קודם ט"ו בשבט. דהוא ראש השנה לאילן כדאיתא בפ"ק דר"ה:
מתעשר לשעבר. לשנה שעברה אם שנייה מעשר שני ואם שלישית מעשר עני ואע"ג דליקט אותה ברביעית בתר חנטה אזלינן ולא בתר לקיטה:
שתי גרנות. שאין פירותיו נגמרין כאחד כגון אתרוגים וכיוצא בו:
שעושה גורן אחת. שפירותיו נלקטין כאחד:
הרי הן כלעתיד לבא. ובתר לקיטה אזלינן בהו ולא בתר חנטה. ואיכא למידק מדקאמר בזיתים ותמרים וחרובין אע"פ שחנטו קודם לזמן הזה משמע דכיון דחנטו נתחייבו במעשרות אותה שנה אם שנייה שני ואם שלישית עני ואפ"ה בתר לקיטה אזלינן בהו והא גבי זיתים אין כאן חיוב מעשר עד שליש כדתנן בפ"ק דמעשרות ותמרים משיטילו שאור הוי שליש וחרובין משינקדו כדתנן התם וכן כל שיעורי האילנות דקתני התם ומתוך קושיא זו נראה שפי' הרמב"ם ז"ל דחנטה היינו בישום מלשון ויחנטו הרופאים את ישראל שנותנין שמן טוב והשמים בגוף אף כאן האילן נותן מתיקה בפרי והיינו שנת המעשרות וזה לשונו פ"א דהיל' מעשר שני פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית אע"פ שנגמרו ונאספו אח"כ בשנה שלישית מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני וכן אם באו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבע של רביעית אע"פ שנגמרו ונאספו ברביעית מפרישין מהם מעשר עני ואם באו לעונת המעשרות אחר ט"ו בשבט מתעשרין להבא והחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין להבא בשעת לקיטתן עכ"ל הרי אתה רואה פירושו בסוגייתנו ולדעתו ז"ל היינו חנטה היינו שליש היינו עונת המעשרות ולא מיחוור דאמרינן לעיל פ' בראשונה אמר ר' חיננא בר פפא החרובין שלשולם הוא חנטתן ואי אפשר לפרש שם דחנטתן היינו עונת המעשרות דהא בשלשולן קתני דאסור לקוצצן בשביעית ואילו כי מטו לעונת המעשרות שרי לקוצצן כדתנן התם וכל האילנות כיון שבאו לעונת המעשרות מותר לקוצצן ועונת המעשרות היינו ינקדו ועוד דבהדיא אמרינן לקמן דחרוביי חונטין קודם ר"ה ואין עושין שלשול אלא אחר ר"ה כר' חיננא ומשמע דר' חיננא בר פפא ה"ק אמאי שני מתני' דגבי אילנות כלהו אסור לקוצצן משיוציאו ואילו גבי חרובין לא אסר עד שישלשלו ואתא ופי' דגבי חרובין שלשול בהו הוי כמו חנטה בהן אע"ג דשאר אילנות דעלמא בהוצאת עלים דקמי חנטה וכ"ש בחנטה הוא דאסירי הני שלשולם אע"ג דמאוחר דמי לחנטה כדפרישנא לעיל ועוד דבהדיא מוכח במסכת שקלים בפ' תורמין דחנט לאו היינו שליש דגרסינן התם אמר ר' ייסא הדא מעשר בהמה לא עשו אותו ולא בחנט ולא בשליש אם בחנט ליתני כל המעוברין עד כ"ט באלול ואם בשליש ליתני כל הנולדים עד כ"ב באלול עיין שם משמע בהדיא דחנט לחוד ושליש לחוד ומדתני מעוברין עד כ"ט גבי חנטה משמע דחנטה היינו התחלת יציאת הפירות כפי' המפרשים וליכא למימר דפסק הרמב"ם ז"ל כר' יעקב בר אחא דלקמן דקאמר הביא שליש קודם לט"ו בשבט מתעשר לשעבר חדא דבגמ' דילן ליתא אלא ברייתא דחנטה ומימרא דר' בון בר כהנא ואתלמודא דילן לא מצי פליג ועוד דלדידיה ל"ש תמרים ל"ש חרובין הוא דקאמר כמו שאפרש בסמוך ועוד מאי אע"פ שחנטו דקאמר דמשמע דחנטה מזיק לדין אלא דמשמע דס"ל דחנטה היינו שליש כמו שאפרש בסמוך: אלא עיקרן של דברים מה שפירשו המפרשים ז"ל דחנטה היינו יציאת הפירות והראותם קרויה חנטה ושני כללים הן תבואה וזיתים שוין הן לעולם בין לגבי דאין חיוב מעשר של שנת החנטה בהן אלא עד שהביאו שליש קמי ר"ה ובין לגבי שמיטה. כיצד תבואה וזיתים שהביאו שליש קודם ר"ה של שביעית של ששית היא ואי הביאו שליש בשביעית קודם ר"ה של שמינית כל תורת שמיטה נוהג בהן דזיתים לעולם אין מפרידין אותן מתבואה דרחמנא אקשינהו דכתיב מגרנך ומיקבך וכתיב כתבואת גורן וכתבואת יקב ותבואה אזלינן בה לשליש דדרשינן התבואה לשלש קרי ביה לשליש כדאמרינן פ' שני מאספך מגרנך ומיקבך מקצת יקבך אבל בשאר אילנות אינו כן אלא לגבי חיוב מעשרות בעינן שליש המפורש לכל אחד במס' מעשרות למעוטי נתלשו קודם ומכי מטו לשליש לאי זו שנה אתה מטילו בתר חנטה דט"ו בשבט אזלינן אי חנט קמי ט"ו בשבט לשעבר אי אחר ט"ו בשבט להבא וכל זה בשאר שנים אבל בשמיטה ר"ה שלו תשרי בין לאילן בין לירק ובתר חנטה דתשרי אזלינן דרחמנא אמר ובשנה השביעית וגמר ג"ש מתשרי דכתיב מרשית השנה והיינו תשרי כדאיתא התם והיינו דאמר בפ"ק דר"ה אמור רבנן בתר חנטה ואמור רבנן בתר שליש והא דנקט זיתים גבי חנטה דט"ו בשבט לצדדין קתני כגון זיתים ולאו כזיתים כגון זיתים דהא גורן אחת ולאו כזיתים דאילו זיתים לא אזלינן בהו בתר חנטה אלא בשליש ושליש דקמי תשרי הוא דהויא והני חנטתן קמי ט"ו בשבט הויא:
נהגו העם בחרובין כר' נחמיה. ובתר לקיטה ולא בתר חנטה וטעמא דחרובין דהוו מעשר דידהו מנהג דרבנן ונ"ל הטעם משום דאשכחן דס"ל לר' יוחנן גופיה דאמר בפ"ק דמס' דמאי בהנהו מיני דמתני' דאפילו ודאי אין נוהגין בהן מעשרות בגליל דרובן באין מן ההפקר וחרובין נמי דומין להן בגליל הילכך לא חשו דלדיינו עלמא בהו בתר לקיטה ולדעת הרמב"ם ז"ל כגון חרובי שיטה וצלמונה דלאו מאכל אדם נינהו לכו"ע אלא קצת הוא דאכלי להו ?(ב):
שביעית שלהם שנייה. פירות שחונטין בה בשביעית אין נגמרין עד שנה שנייה של שמטה ובתר חנטה אזלינן ונהגא בהו שביעית ובנות שוח גרן אחת חשיבי דכל הנהו דנגמרין בשנה השלישית לקיטתן כאחד הוו ואע"ג דתאנה דעלמא אין לקיטתה כאחד הני שאנו. והא דלא מנינן להו בפ"ק דפאה משום דבעינן דכל האילן לקיטתו כאחת והני אית ביה תלתא מיני:
מה שעשו בשביעית. שנלקטו בשביעית אע"פ שחנטו בחמישית:
יהו שביעית. והנלקטין בשנייה לא נידון בהן קדושת שביעית:
וקבל מיניה. ושתק לו ר' יוחנן ולא השיב לו:
ויתיביניה. וישיב אותו תשובה ויאמר אנא אמינא בחרובין דלא חשיבי לאינשי משא"כ בבנות שוח דאע"ג דתנינן בנות שוח ברפ"ק דמס' דמאי לפיטורא מן המעשרות אפילו בודאי לר' יוחנן אפ"ה בנות שוח חשיבי דאמר פרק ד' נדרים הנודר מן הכלכלה והיו בה בנות שוח ואמר אילו הייתי יודע שבנות שבע בתוכה לא הייתי נודר והייתי אומר הכלכלה אסורה ובנות שבע מותרות ובנות שוח ובנות שבע הכל אחד כדפרישית שם. ובגמ' דילן אמרינן אנא אמינא דרבנן דהיינו גבי מעשר ואת אמרת דאורייתא דהיינו גבי שביעית דהוו כל גידולין שלה דאורייתא דאפילו גבי מאכל בהמה נהגא ומאי דקאמר דמעשר דחרובין דרבנן בנשמרין הוא דקאמר כדאיתא בפ"ק דמס' דמאי:
אנא אמר מנהג. דמפ' בפ' בתרא דתענית דאי עביד לא מהדרינן אבל לא מורינן:
ואת אמרת לי הלכה. דאנא נמי מורי דלכתחלה בתר חנטה אזלינן:
ואת אמרת רבנין. דמתני' סברא כת"ק דפליג אדר' נחמיה ובגמ' דילן סתר להך טענתא משום דמצי למימר ליה ריש לקיש שבקת רבנן ועבדת כר' נחמיה ומי שבקינן רבנן ונעביד כר' נחמיה כלומר דלא מהדרינן מאן דעבד כר' נחמיה עבד והא את הוא דאמרת הלכה כסתם משנה וא"כ מהדרינן:
היא חרובין היא בנות שוח. דאף בבנות שוח הוה ס"ל לר' יוחנן הכי ואפילו גבי שביעית:
היא מנהג היא הלכה. ולכתחלה נמי מורינן:
היא ר' נחמיה היא רבנין. ולא פליגי רבנן עליה דר' נחמיה ומפ' לדבריהם דרבנן הוא ומשו"ה אקשי עליה מסתם משנה.
ונקטינן כי קושייה דריש לקיש דשתק לו ר' יוחנן ולא נהגי' כר' נחמיה אלא במעשר ולא בשביעית ודוקא בחרובין ותו לא וגבי שביעית אזלינן בכולהו בתר חנטה וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ד דהיל' שמיטה וז"ל פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ר"ה הרי אלו מותרין ואע"פ שאוסף אותן בשביעית הרי הם כפירות ששית לכל דבר ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ר"ה הרי הם כפירות שביעית והולך לשטתו שסובר דחנטה היינו עונת המעשרות ועוד כתב בנות שוח הואיל והן נגמרות אחר ג' שנים אם באו לעונת המעשרות קודם ר"ה של שמינית הרי הן נאכלות בשנה שנייה מן השבוע בתורת שביעית ע"כ. וגם בזה נמשך ע"פ סברתו בפי' חנטה: