פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ד:ד:ג

חישת הקנים. תרגום לבמות יער לחישת חורשא:

נוטעין אילן סרק בשביעית. דס"ל דכיון דאילן סרק הוי לעצים או לבנין לא אסיר נטיעתו דלא אסרה תורה אלא למאכל כדכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ותזרע לא שייך אלא באוכל ועוד דומיא דלא תזמור דכרמך:

אלא בחולות. במקום שהוא חול וחולסית אבל לא במקום אחר דהא עודר הוא ואע"ג דדבר שאין מתכוין הוא דאינו אלא ללמדה לחרוש למוצאי שביעית אפ"ה אסור:

שלא יסמוך את המענה. ואפילו כשחורש בשדה כותי:

מענה: קרוי החריץ שבין תלם לתלם ולא יהו החרישות תכופים וסמוכין ולא מחזי כחורש בעלמא דדרך החורש הוא לסמוך: ה"ג בתוספתא אבא שאול אומר מברר בחורשין ופליג ארשב"ג דשרי בשדה כותי דסבר כותיים נמי מצווין על השביעית דגרי אמת היו ונשתמדו אח"כ אלא מברר שדה חורשין שדה של יער ושם מלמד פרתו לחרוש דליכא התם שום חשש תרגום יער חורשא והכא גרסינן מברין בחורשין ומפ' בפ' כלל גדול דשבת בירושלמי דתולדת חורש הוי והיינו אילני סרק שהן ביער ובעי להו לקורות ולבנין שרי ?(א) (לכסות השרשים) שלהן כדי להברותן או להחזיקן שלא יפלו וס"ל כרשב"ג: