פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ד:ב:ט
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 4:2:9 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 4:2:9) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →טיוב בזמן הזה. שאין אנסים ועבר וחרשה:
שרי. לזורעה למוצאי שביעית וכדמפ' טעמא לקמן ובפ' זה בורר בירושלמי גרסינן מ"ט בטל הדין בטל גזרתא כלומר מכיון שהתירו לחרוש בזמן דאיכא אנסין כבר נתבטלה הגזרה שגזרו שלא לחרוש דקסבר כר' דשביעית בזמן הזה שריא בפ"ק דמ"ק והכא ל"ג ליה:
שהוא לוקה. כר' אלעזר דס"ל בפ' כלאי הכרם החורש בשביעית לוקה א"נ לקי מדרבנן:
שהוא פסול לעדות. שמנויין בפסולין לעדות בפ' זה בורר חשודין על השביעית דמסקינן התם בתחלה היו אומרים א' זה וא' זה פסולים:
אין דהוא שמע. ר' ירמיה ודאי הוא יודע המשניות ואנו לא ידענו טעמו ולא קאמר דטעמא הוי משום דבטל הדין בטל הגזרה שאין זה טעם אלא בתמי' הוא דקאמ' וכי מותר יהי' משום בטל הדין בטלה גזרתא ור' ירמיה ודאילא התיר:
איתתבת קומי ר' ירמיה. הקשו לפניו קושיא דלעיל דהא מלקות ופיסול עדות וכו' והשיב ואמר וכי איזה ב"ד עמד וביטל דמשמע מלשון זה דר' ירמיה ודאי התיר ודלא כר' יוסי:
עמד וביטל. היתר הראשונים אחר שנתבטל האנס דלעיל ונתבטל אותו שמד וכיון דלא נמנו לאסרו מותר הוא דאולי יתגרו בנו הגוים ויעלילו עלינו שאנו מפסידין הקרקעות שלא לפרוע למלך א"נ קסבר ר' ירמיה דס"ל לר' ינאי כר' ולא רצה לגלות וכסה דבריו ואמר מפני האונס ומשו"ה אפילו ליכא אונס נמי שרי וזהו דרכו של רש"י ז"ל למעלה וסמך על לשון ארנונא כמשמעו דסבר דבההוא סגי דשביעית דרבנן וקיי"ל כר' ועוד אכתוב בזה בפ' ג' ארצות בס"ד:
חיליה דר' ירמיה מן הכא. כחו של ירמיה שאמר וכי אי זה ב"ד עמד וביטל מדברי ר' ינאי שאמר על זאת הברייתא למדו:
בת ישראל וכו' טובלת. הישראלית פתילתה בשמן תרומה טמאה של הכהנת אע"ג דאפשר דאתיא ישראלית ביה לידי חיוב מיתה כגון דאכלה ליה:
שעת משלחת זאבים. שהיתה מכה משולחת ואיכא סכנה בלילה בתוך העיר התירו השמן לישראל אע"ג דאפשר דאתיא לידי עון מיתה לא מצינו שעמד ב"ד וביטל ואפילו עכשו שרי ולא חשו לאכילה דסתמא דלא אכיל ליה אלא מיתהני ביה והניית תרומה שריא לישראל כדתנן מערבין לישראל בתרומה ולקמן בשילהי כלל גדול זוטא אמרינן בהדיא הניית תרומה מותר ולא רצו לגלותה אלא בעלילת משלחת זאבים וכיון דהותר הותר והכא נמי כה"ג מעיקר הדין מותר הוא אלא דלא רצו לגלותה דקיי"ל כר' דאמר שביעית בזמן הזה דרבנן וכי גזור רבנן היכא דליכא לא פסידא ולא אונסא אבל היכא דאיכא פסידא לא גזור כגון הכא דאיכא פסידא דארנונא לא גזור ודין שמן שריפה כתבו הרמב"ם ז"ל פי"א דהל' תרומה: