פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית ד:ב:ב
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 4:2:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 4:2:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →בשניטלו קוציה. שהיו כבר קוציה תלושין ונטולין ובא זה והשליכן לחוץ כדפרישית בפ' מאימתי:
ורבנין דהכא. חכמי א"י והיינו ר' ינאי:
כשחרש חרישה ראשונה. כדי להמית הקוצים שבה:
וכא כן. וכי כאן בא"י מקום המשפט וחרדת יראת שמים כן נוהגין דלא קנסי בחרישה ותזרע למוצאי שביעית והא חרישה אפילו קמייתא איסור תורה הויא והו"ל למקנס והא כו"ע הכא חורשין בשביעית וזורעין למוצאי שביעית:
ומשני תמן. בזמן שנשנית משנתנו דקנסינן ליה:
אין המלכות אונסת. ויש להן כח לשמור המצות וקונסין למי שעובד:
ברם הכא. בזמן הזה בא"י בזמן ר' ינאי המלכות אונסת ופי' הרמב"ם ז"ל פ"א משרבו האנסין והטילו מלכי גוים על ישראל לעשות מחנות לחיילותיהן התירו לחרוש ונזרוע בשביעית דברים שצריכין להן עבדי המלך בלבד וכן מי שכפאו אנס לעשות מלאכה בשביעית בחנם כמו עבודת המלך וכיוצא בזה ה"ז עושה ע"כ. והראב"ד ז"ל כ' ואנו קבלנו אנסים ארנונא שנוטל המלך חומש מכל פירות הארץ ומי שאינו עובדה גוזל אותה ממנו ובלבד מקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל דלא היתה שביעית נוהגת בהן אלא מדבריהם בהם התירו לעבור מפני האונס אבל לא במה שהחזיקו ע"כ. ובפ' זה בורר גרסינן מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא והיינו עובדא דר' ינאי דהכא וסובר הראב"ד ז"ל דאע"ג דקאמר הכא אונסת היינו ארנונא דהתם וגם רש"י ז"ל פי' דבשביעית בזמן הזה דרבנן מיירי דבטלה קדושת הארץ והם ז"ל סוברין דלא היו כופתין אותן ואונסין אותם במקל ורצועה לעשות מלאכה אלא היו מפסידין הקרקעות והודה רש"י ז"ל שגם בארץ דהחזיקו עולי בבל שרי ר' ינאי אלא דסבר דבטלה קדושת הארץ ודבריהם הללו יתבארו בארוכה בפ' ג' ארצות בס"ד אבל דברי הרמב"ם ז"ל אמת דהיו מכין ועונשין בהן ולא התירו להן אלא דברים הצריכין לעבדי המלך כדאמרינן לקמן לא איתכוון אלא למיגבי ארנונין וסוגיין משמע דמכין ועונשין בהן דפריך אדר' ינאי מההיא דפפוס ולוליאנוס דיהרג ואל יעבור משמע דהמלך היה אונסן ומעבירן על דת ומשני דלא היו מתכונין אלא להנאת עצמן ואי ס"ד דלא היו מכין בהן ולא שרינן אלא משום דבטלה קדושת הארץ מאי פריך לימא דסבר כר' דאמר דשביעית בזמן הזה דרבנן והיכא דאיכא פסידא לא גזרו ועוד דמייתי ההוא עובדא לאפות פת בשבת בהדה משמע דכי הדדי נינהו והורגין בהן אי אינן עוברין: