פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית י:ד:ו

חוזר בו. דס"ל לר' יוחנן דדברים אין בהן משום מחוסרי אמנה דאיסורא דאורייתא ליכא אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו:

לאו צדק והין צדק. ברייתא היא בפ' הזהב דתניא ר' יוסי בר יהודה אומר מה ת"ל הין צדק והלא הין בכלל איפה היה אלא לומר לך שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק ופירש"י ז"ל הין בכלל איפה שההין י"ב לוגין והאיפה ג' סאין שהן ע"ב לוגין אלא שיהא הן שלך צדק כלומר כשאתה מדבר הן או לאו קיים דבריך והצדק אותם ע"כ ואם אתה אומר חוזר בו אין כאן הן צדק:

בשעה שאמר הן של צדק היה. בשעה שהוא אומר הדבור לא יהא בדעתו לשנות אבל אם נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו לפי שינוי השער אין כאן חסרון אמנה והכי איתא בגמ' דילן:

לית אנא חזר בי. דקסבר רב דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה ואיסורא דאוריית' איכא. ובמסקנא לא קיימא הכי אלא למדת חסידות ובגמ' דילן פ' הזהב איפכא גרסינן דרב סבר דברים אין בהן משום מחוסרי אמנה ור' יוחנן אמר דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה וקיי"ל בר' יוחנן דגמ' דילן וכגון במתנה מועטת כדאיתא התם:

בחצר שאינה של שניהם. וכגון שלא השאיל להן מקום:

עד שיגביהנה. או עד שיוציאנה כולה מרשות הבעלים אם היה לוקח החפץ או הפירות ברשות המוכר לא קנה דמשיכה לא מהניא בי מוכר עד שיגביה אבל הגבהה קונה בכל מקום או עד שיוציאנה מרשות המוכר כל משך ארכה:

ברשות הלוקח. שהביא המוכר חפציו למכור ברשות הלוקח:

כיון שקבל עליו המוכר. למכור ואמר כל מדה בכך וכך:

קנה לוקח. מיד ואע"פ שלא משך דקני ליה רשיתיה:

ברשות הלה שהיו מופקדין אצלו. שהפקיד שם המוכר חפציו ומסתמא הקנה לו נפקד למפקיד את רשותו לצורך חפציו:

עד שיזכנו בהם. לאותו רשות ללוקח:

או שישכור. מבעל הבית עצמו מקום החפצים והסחורה ואי איסור תורה מאי לא קנה דקתני גבי רשות מוכר:

ומשני דרב מיירי כשהעמידו עמו. לראות הסחורה אזי איכא איסורא ולא מצי הדר וברייתא דלא העמידו מוכר ללוקח עמו לראות הסחורה אזי הוו דברים בעלמא ואין בהם איסור משום מחוסרי אמנה:

רב פליג וכו'. תלמודא קאמר דקושטא דמילתא דרב פליג ואפילו בלא העמידו דהא כדאמר לבני ביתו סגי והתירוץ היינו כדתרצת עליה דרב אדרב:

דחד בר נש. וכו':

או יתן לו. כל סך ערבונו דכנגדו הוא קונה:

או ימסור לו למי שפרע. אם אינו נותן לו כנגד ערבונו:

וכא הוא אומר הכין. דלא קני כוליה לקבל מי שפרע אם נתן לו כנגד ערבון דאיסורא דאורייתא ליכא בשארא ובודאי דמיירי שהעמידו עמו דאי לא העמידו הא לא סמכא דעתיה ואפילו מי שפרע ליכא ואיהו נהיג אפילו בלא העמידו וכדפרישית אלא ע"כ ההוא עובדא דמילחא למדת הדין אמר רב:

ומה דרב נהיג. בביתו מדת חסידות היה ולאו משום דסבר דאיסורא דאורייתא איכא ותירוצא דברייתא נמי למדת הדין הוא דהוי:

הדרן עלך מוציאין בראשונה בנות שלש זוטא ורבא ופיגם בשביעית.