פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית י:ב:ג
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 10:2:3 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 10:2:3) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →מעשרות מדבריהם. ושנות המעשרות תלויים בשמיטה ופלוגתא היא בפ' ג' ארצות דר' יוסי בר חנינא אמר מדבר תורה נתחייבו ור' אלעזר אמר מדבריהם נתחייבו ולר' אלעזר אתיא מתני' שפיר דאתו רבנן ומפקיעין שמטה דרבנן ומצי לזכות למלוה דמדאורייתא קא זכי:
והילל מתקין על דבר תורה. כלומר מי איכא מידי דמדאורייתא משמטת ואין זכות למלוה כלל ואתא הילל והתקין דלא משמט ור' יוסי מתמיה אפילו למ"ד דשביעית מדבריהם קשה דהא השמט כספים חובת הגוף היא ונוהג בין בארץ בין בחו"ל דבר תורה ואע"ג שגלו לא נפטרו ישראל מהן כדאמרינן ר"פ ג' ארצות ובפ"ק דקידושין ואכולהו קשיא:
חזר ר' יוסי. ותירץ דהשמט כספים נמי דרבנן דאיתקש לשמיטת קרקעות:
שמטה שמוט. חד לשמיטת קרקעות וחד לשמיטת כספים ואיתקוש להדדי לומר לך בזמן שהשמטה נוהגת וכו' ומשגלו נפטרו משמיטת קרקעות כדאיתא התם דס"ל דאפילו חזרו אליה נמי שוב לא נתחייבו דיהושע לא קדשה לעתיד לבא ואינהו בחזרתן נמי לא נתחייבו אלא מדבריהם והיינו כמ"ד מעשרות מדבריהם דלמ"ד דאורייתא אכתי קשיא:
שמטה ויובל. שמטת כספים ויובל וקרי ליובל שמטה דאיתסר בעבודת קרקע כשמטה ולאי זה ענין איתקוש אם לענין הזמן הא שמיטת כספים נוהג בכל שבוע ויובל אינו נוהג אלא לחמשים אם לענין להשוותו לכל שיעור זה אינו דשמיטת כספים אינו נוהג אלא ביום אחרון ושמיטת קרקעות נוהג כל השנה ואם לענין שילוח עבדים וחזרת שדות לבעליהן זה אינו דאינן נוהגות אלא ביובל דוקא ולמאי הילכתא איתקוש לומר לך דאין נוהג השמטת כספים אלא כשאתה מונה שנות השבוע למנין היובל:
שגלו מתוכה. כגון שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה שהגלה אותם תגלת פלאסר בימי הושע בן אלה ככתוב במלכים:
יושביה. המיוחדין לשבת בה כמו שעלה גורלם בימי יהושע ובית דינו ולמעוטי מעורבבין יצאו י"ד שנה של כיבוש וחילוק שלא נודע לכל אחד חלקו והכי אמרינן בערכין דלא מנו שנים למעשרות עד אחר י"ד:
ת"ל לכל יושביה. לרבות ראובן וגד אע"פ שהיה חלקן חוץ לירדן היינו משום דביררו כן אבל מן הדין חלקן תוך הארץ היה וכיון דראויין להיות יושביה סגי א"נ כיון דמרע"ה נתנה להן ע"פ הדבר כיון דעוברים לפניהן חלוציהם כיון דגורמין להושיבן עליה יושביה מיקרו ודרשינן שגם הם מעכבין גלותם בארץ אם הן מעורבבין בה ובערכין מסקינן דאפילו בימי בית שני מנו יובלות לקדש שמיטין ובודאי יובל לא היה נוהג שיהו עבדים נפטרין משום יובל ולא שדות חוזרות לבעליהם אבל שמיטים היו נוהגין כדי להשמיט כספים מדבריהם כדאיתא בשמעתין ולשמוט נמי מעבודת קרקע אבל צריכין למנות יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן שלסוף שבע שמטות היו מניחין שנת החמשים שלא היו מונין אותה לשמטה הבאה מפני שהיא ראויה להיות שנת יובל ובשנה שלאחריה מתחיל המנין דאם לא היו מונין היובלות היו מונין אותה שנה לחשבון השמיטין והו"ל שמיטין שלא במקומן ורש"י ז"ל כתב במס' גיטין דתנא דת"כ פליג אההיא דערכין דתניא התם ומנין שיעשה שמטה אע"פ שאין יובל ת"ל והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים וגו' ואין צורך דהתם ה"ק אע"פ שחטאו שלא רצו לעשות יובל ולעולם שהם חייבין וסיפא דברייתא מוכיח דקתני ומנין שיעשה יובל אע"פ שאין שביעית והיכן מצינו חיוב יובל בלא חיוב שביעית אלא ודאי כדאמרן: