פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית י:א:יב
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 10:1:12 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 10:1:12) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →ה"ג בת"כ קדשוהו בלילה קדשוהו לפני זמנו או לאחר עיבורו יום א' יכול יהא מקודש ת"ל אותם אלה הם מועדי ואין הללו מועדי ואית ספרים דלא גרסי הכא בהדי אינך קדשוהו בלילה משום דלא נפקא מהאי קרא אלא מדכתיב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו אי זה הוא חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מה משפט ביום אף קידוש החדש ביום כדאיתא בפ"ק דסנהדרין:
קדשוהו קודם זמנו. מפ' תלמודא בכ"ט יום של חדש שעבר דזמנו הוא יום ל' וכדפרישנא וכי קדשוהו יום א' קודם היינו בכ"ט:
או יום א' אחר עיבורו. יום א' אחר יום שנולד ונכסה ועיברו אותו יום שלם דהיינו שקדשוהו ביום ל"ב כדמפ' תלמודא אינו מקודש וטעמא נ"ל דאין חדש פחות מל' יום ואפילו היכא דמקדשין ביום ל' כיון דאין מקדשין בליל ל' הוי מקצת יום ל' של חדש שעבר דהא קיי"ל דהויא חדשה של לבנה כ"ט יום ומחצה ותשצ"ג חלקים וכי קדשו יום כ"ט הוי חדש שעבר של כ"ח וכי קדשו ביום ל"ב הוי חדש הבא כ"ח והכי תניא בתוספתא דר"ה בפ"ב דתניא התם קדשוהו לפני זמנו או לאחר עיבורו יום א' יכול יהא מקודש ת"ל חדש ואין חדש פחות משלשים יום וחדש דנקט היינו קרא דכתיב בפרשת אמור בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש וגו' דכתיב גבי קרא דאלה מועדי ה' דמיניה דרשינן קידוש החדש בת"כ. והראב"ד ז"ל פי' והא דאין מוסיפין על החדש יותר מיום א' נפקא לן במכילתא דכתיב ובחמשה עשר יום לחדש יום לחדש אתה מעבר ואי אתה מעבר יותר מיום אחד, ולא פירשה הרב ז"ל פירושה משום דמעיקרא כתיב בחדש הראשון בי"ד לחדש ולבסוף כתיב ובחמשה עשר יום לחדש ל"ל למיכתב יום אלא למידרש יום לחדש אתה מוסיף ולא יותר. עוד נראה לי דמשמע ליה לתנא דהט"ו עצמו יום חדש הוא משמע דהחדש שלו שלשים ומט"ו יום ואילך יום של ישנה הוא ולא של חדשה:
ת"ל אותם אלה הם מועדי. כלומר כתיבי תרי קראי תקראו אתם דמרבי ואפילו מזידין וכתיב קרא אחרינא אלה הם מועדי דמשמע מיעוטא ומסרן הכתוב לחכמים:
על הגליות שיצאו ממקומן ועדיין לא הגיעו. שאם לא יעברוה לא ירגילו לבא בפסח:
בני ישראל מועדי ה'. דכתיב דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' לומר לך עשה שבני ישראל יעשו מועדי וכל ההיא פרשתא דרשינן בת"כ במצות העיבור:
והוא שהגיעו לנהר פרת. והתוס' כתבו בפ"ק דסנהדרין גליות ישראל שנעקרו ממקומן משום דלהנך דיתבי בא"י אין צריך לעבר דאפילו האחרון יכול להגיע מר"ח ניסן עד הפסח כדתני בפ"ק דתענית גבי שאלת גשמים ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת ומשמע לפי זה שהם היו גורסין והוא שלא הגיעו לנהר פרת אבל קשה דהך סוגיא איתא נמי בירושלמי בר"ה פ' ראוהו ב"ד ובסנהדרין פ"ק ובכולהו גרסינן והן שהגיעו לנהר פרת ונראה לפרש דנהר פרת מתעקם ומשבא לא"י חוזר ומתעקם ועד בבל קא אזיל כדאיתא בפ' עשרה יוחסין ובהכי מתישבת הך גירסא דהרחוקים מבבל בעי שיגיעו לנהר פרת ביום ל' של אדר כדי להוסיף אדר שני כדי שיגיעו דאם לא יגיעו שם לאותו יום אין מעברין: