פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית א:ו:ב
Sirilio on Yerushalmi Sheviis 1:6:2 (Sirilio on Jerusalem Talmud Sheviit 1:6:2) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →לא מסתברא בדלעת יונית. בעיא היא דכי תנן הדלועין מצטרפין בהדי נטיעות הסברא נותנת לומר דהיינו דוקא בדלעת יונית דפשיטא לן בפ' ערוגה דמשום דשרכא טפי בעיא בית רובע ובשאר דלועין אימא לך דלא מצטרפי:
והתניא ג' קישואין וכו'. וקשה לר' חנניה דק"ו ומה קישואין עם דלועין מצטרפין אע"ג דהוו כלאים זה בזה דלועין עם דלעת יונית דלא הוו כלאים ומותר להניחן כן מיבעיא דדוקא דלעת יונית עם מצרית ורמוצה קתני דהוו כלאים הא עם שאר דלועין שריא והך ברייתא לא קשיא אמאי דאמרינן והוא שיהו הנטיעות רבות על הדלועים דמצינן למימר דה"ק דצריך דרבות הן על כל מין ומין לעצמו משו"ה מצטרפין דהא לא מיקרי שדה מוקשה:
ומסיק לא אתיא דא אלא על סיפא. הך בעיא דר' חנניה לא בעינן לה אלא על סיפא דתנן רשב"ג אומר עשרה דלועין וכו' דהיינו עשר נטיעות של דלועין:
עליה ר' חנניה וכו'. עליה דרשב"ג הוא דמיבעיא ליה לר' חנניה דודאי מסתברא דלא יקל רשב"ג אלא בדלעת יונית כנ"ל לפ' סוגיא זו. ולפי שיטה זו לענין הלכה קיי"ל דשש נטיעות אילן וד' דלועין מצטרפין ובכל דלועין שרינן בין בדלעת סתם בין בדלעת יונית בין במצרית. היו ג' דלועין וג' קישואין וד' נטיעות נמי מצטרפין וחורשין בית סאה עד ר"ה. היו עשרה דלועין יונית בבית סאה בהא פליגי ת"ק ורשב"ג לת"ק אין חורשין ולרשב"ג חורשין וקיי"ל להלכה כרשב"ג במשנתנו ויש חולקין וסוברין דהאי כללא לא דייק. אבל ראיתי לרבנו שמשון ז"ל שכ' כלשון הזה ובירושלמי אמרו והוא שיהו הנטיעות רבות על הדלועין והא דתניא ג' קישואין וג' דלועין וד' נטיעות מצטרפין מוקי לה בירושלמי כרשב"ג דאמר כולן דלועין חורשין ובדלעת יונית היא מתני' עכ"ל. ודברים הללו חוץ מכבודו אין הירושלמי מתפרש כן דכי פריך מברייתא דקשואין ודלועין אמימרא דר' חנניה פריך ולא לסתמא דתלמודא דאמרינן והוא שיהו הנטיעות רבות ומה שכ' ומוקי לה בירושלמי כרשב"ג אינו כן אלא דמודי דכרבנן אתיא ומשו"ה הדר ביה ואמר דבמתני' וברייתא דקתני מצטרפין לא בעינן דלעת יונית דהשתא קשואין ודלועין מהנו וכו' דלועין ודלועין מיבעיא דכיון דרוב נטיעות הוו להו נטיעות עיקר ודלועין טפל וכרשב"ג הוא דמיבעיא לן. ומה שכ' דמתני' בדלעת יונית אינו כן דאפילו קישואין ודלועין מהנו כ"ש דלעת סתם ודלעת יונית אלא עליה דרשב"ג דוקא דמפרשי הכי ושמא מפ' דלא תניא ג' דלועין וג' קשואין וחורשין וכו' אלא על סיפא דקתני רשב"ג אומר וזה אינו נכון דלא אתיא וכו' אלא על מימרא דר' חנניה כמו שאומר בסמוך עליה ר' חנניה בריה דר' הלל בעי וזה ברור בלשון וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ג והדלועין עם הנטיעות מצטרפות ע"כ ולא כ' אלא דלועין סתם ומדבריו נראה דלא קיי"ל כרשב"ג ושוב מצאתי לר"י ז"ל שכ' כן תניא ג' קישואין וג' דלועין וד' נטיעות מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן: עשרה דלועין לבית סאה וכו' א"ר חנניה בר הילל מסתברא בדלעת יונית ע"כ: