פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ח:א:א
Sirilio on Yerushalmi Shekalim 8:1:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →כל הרוקין. איידי דתני לעיל ספקא דשופרות וספקא דבשר הנמצא בירושלם ובהמה הנמצאת בירושלם תני נמי הכא ספקא דרוקין וספקא דכלים הנמצאים בירושלם:
בירושלים טהורין. דלא חיישינן דשל זב הן דבכל העיר אוכלין קדשים וזבין פרשו להו:
חוץ משל שוק העליון. טעמא מפרש בגמרא:
שבאמצע טמאין. באמצע כל שוק ושוק שבירושלים ואפילו שוק העליון ופליגי רבנן אדר"מ בין לקולא בין לחומרא וכן פירש הרמב"ם ז"ל פי"ג דשאר אבות הטומאות:
מפני שהמועטין מסתלקין. ובימות השנה המועטין טהורין וברגל הטמאין הן מועטין ומסתלקין לצדדין כדמפרש בגמרא:
שלא כדרך ירידתן עלייתן. בדרך אחד היו יורדין לבית הטבילה ועולין בדרך אחרת וכלים הנמצאין בדרך הירידה טמאין דמאי בעו התם אלא טמאין היו והיה רוצה להטבילן ונפלו ממנו ובדרך עליה טהורין דודאי הטבילן ובפ"ק דפסחים אמרינן דרישא דוקא דדרך ירידה טמאין הא בכל העיר טהורין דלא גזרו על ספק כלים בירושלים והא דתנן דדרך עליה טהורין אתא למעוטי גזייתא ופירש רש"י ז"ל מבואות קטנים שהיו יורדין דרך אותן מבואות ופעמים היו עולין והנהו טמאין מספק שהרי מתחלה טמאים היו ספק נפלו בירידה ספק בעלייה ומספק לא נפקי מטומאה ואוקמינהו אחזקתייהו אבל שאר כלים בעיר ספק נטמאו ספק לא נטמאו לא גזרו עליהן מספק:
כולן טהורין. קסבר דלא גזרו על ספק כלים בירושלים:
הסל. שהוא להעלות עפר מן הקבר כשחופרין אותו:
המגריפה. פירש בערוך כאלא בל"ע שגורפין בה את העפר:
שוחט בה מיד. ואין צריך להטבילה זה המוצאה דמסתמא הטבילוה בעלים בי"ג אם טמאה היתה כדי שיהא הערב שמש שלה בי"ג ותהא טהורה בי"ד:
בי"ג שונה ומטביל. כלומר אע"פ שהוא ספק שמא הטבילוה הבעלים זה המוצאה שונה ומטבילה מספק שמא עדיין לא הטבילוה שלא היה להם שהות ביום להטבילה ולהעריב שמשה אע"ג דלא גזרו טומאה על ספק כלים בירושלים כדאיתא בגמרא שאני סכין לשחיטה דמשום דחמירי כדתנן בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש וכן פירש הרמב"ם ז"ל פי"ג דהלכות שאר אבות הטומאות:
קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל. קופיץ סכין גדול הוא ורובן אינן לשחיטה אלא למתבר גרמי ובין בנמצאת בי"ד או בי"ג מטבילין דמתוך שאין שבירת עצם בפסח אין הבעלים צריכין לה עד למחר ביו"ט בט"ו וי"ל דלא הטבילוה שהיה לו שהות ביום ולהטביל לה בי"ד סמוך לבין השמשות לצורך מחר:
חל י"ד להיות בשבת שוחט בה מיד. שוחט בקופיץ מיד ואין צריך להטביל ואע"ג דשמא בעלים היה להן סכין לשחוט ולא היתה צריכה קופיץ זו להן אלא לשבירת עצמות והיום אין שבירת עצם בשבת אפ"ה כיון דצריכה להן ביו"ט אחר שבת כבר הטבילוה מערב שבת דהא בשבת לא מצי להטבילה כדתנן במס' ביצה חל להיות אחר שבת מטבילין את הכל מלפני השבת:
בט"ו שוחט בה מיד. אם מצא הקופיץ ביו"ט עצמו שוחט בה שלמים מיד דודאי הטבילוה בעלים אתמול שצריכין לה ביו"ט לשבור עצמות של חגיגת ט"ו:
הרי זו כסכין. ואפילו נמצאת בי"ד שחל להיות בחול שוחט בה מיד דודאי הוטבלה עם הסכין בי"ג כיון שצריכין לסכין לשחיטה וכיון שקשורה עמו הוטבלה עמו ובגמ' איכא תנא דפליג ואמר אדרבא שדי סכין בתר קופיץ והכל טמא: