פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים ו:ד:ז

ששה בתי אבות. פירש גאון דלא אתי לאינצויי והכי איתא התם ופירש רש"י ז"ל שכל משמר חלוק לששה בתי אבות כנגד ששה ימי שבוע זה עובד יומו וזה עובד יומו ובשבת כולן שוין כדי שיהא להן שלום זה עם זה שעורות של בהמות הנלקחות מן השופרות היו לכהנים שמקריבין העולות ואם לא היה להן אלא שופר אחד אתי לאינצויי דשמא באותו יום של בית אב ראשון או של בית אב שני יביאו נדרים ונדבות הרבה ולא יתבטל המזבח ולא יטול אותו בית אב מן השופר כלום ובשאר ימי השבוע של השאר בתי אבות שמא לא מייתו נדרים ונדבות כל כך ונמצא אותן בתי אבות מקריבין מן השופר כדי שלא יהא המזבח בטל והיו עורות שלהן ומינצו הנך קמאי בהדי הנך ואמרי יש לכם עורות ואנו אין לנו כלום ואי משום הנך עולות שהביאו יחידים בימים שלנו מזלנו גרם הילכך תקינו ששה שלא יטול זה משופרו של זה:

כנגד ששה בהמות. פר ועגל וכו'. שהמתנדב פר לעולה מביא מעות ונותן לשופר ששמו פר במנה כדתנן פ' בתרא דמנחות והמתנדב עגל מביא ה' סלעים ונותן לשופר ששמו עגל והמתנדב איל מביא ב' סלעים הוא ונסכיו והמתנדב כבש יביא הוא ונסכיו בסלע כדתנן התם:

ושעיר וגדי. שעיר הוא תיש גדול שבעזים ואע"ג דאין נסכיהן חלוקין כדאמרינן פרק הממונין ר' היא וכו' הילכך אם התנדב גדי צריך להביא דמי גדי ואם הביא דמי תיש לא יצא:

ורבי היא דאמר קטן והביא וכו'. בפרק בתרא דמנחות ולהכי היו ששה לדקדק באיזה שופר נתן המעות שלא יחליף שאם התנדב כבש והביא איל לא יצא וכ"ש איפכא וכי תנן ששה לנדבה לאו במותרות איירי אלא נדבה כמשמעה וכי תנן מדרשו של יהוידע איידי דתנן נדבה תני נמי לההיא דרשא:

קיני זבין. וכן כולן במותר מתפרשי:

וקיני יולדות. קיני זבין וקיני זבות ויולדות עניות כולהו דינן ב' תורים או ב' בני יונה אבל יולדת עשירה אין לה אלא בן יונה או תור לחטאת הילכך עשו למותר קיני יולדת עשירה שופר לעצמו וקיני יולדות דקאמר שמואל עשירות הוא דקאמר דמותר חטאת גרידא הוא:

וחטאות. מותר חטאות שעירה או כשבה:

ואשמות. איל:

ומותר המנחה. מותר מנחה דחוטא הואיל ומיקרי חטאת כדכתיבנא לעיל פ' מצרפין אזיל מותרה לנדבת צבור אבל מותר מעות שאר מנחות לא אזלי לנדבת צבור אלא הוא יוסיף משלו ומביא מנחה אחרת:

ועשירית האיפה. של כה"ג שמפריש בכל יום ויום אם הפריש מעות לעשירית האיפה של היום ונתותרו שוב אינו יכול לצרפו לשם מחר שלא תפול לנדבת צבור שגם היא נקראת חטאת בפרק אלו מגלחין במו"ק ולהך פירושא כי תנן ששה לנדבה היינו מעות שלוקחין מכל מותרי אשמות וחטאות ששנינו בהן ירעה עד שיסתאב וימכר ויפול דמיו לנדבה דקי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה וכל זה בכלל מותר הוא וכי תנן את זה דרש יהוידע לפ' שופרות נדבה קתני לה:

תקנו לה שופרות הרבה. פירש גאון כי היכי דלא ליעפשו מעות והכי איתא בגמרא דילן:

וככלותם. מלחזק את בדק הבית עשו ממנו כלי שרת וקשה אההוא קרא דמלכים דכתיב אך לא יעשה בית ה' ספות כסף וגו':

שתי נדבות עשה. ב' ארונות לשתי נדבות אחת לבדק הבית ואחת לכלי שרת וכן פירש גאון והשתא לא קשו קראי דקרא דד"ה דקאמר הביאו שאר הכסף ויעשהו כלים לבית ה' כלי שרת מארון דכלי שרת עבדו להו וקרא דמלכים היינו ממעות שגבו לבדק הבית:

ארון אחד. ולא שני ארונות וקא מפרש לקרא אמאי אנחיה חוץ לעזרה וקאמר מפני הטמאים דאיכא טמאים דמתנדבים ואי נכנסו לפנים חייבין כרת לכך הניחו בחוץ והמעות לא היו צריכין טבילה דהכי תנן סלע שהתקינה למשקלות טמאה דוקא שהתקינה:

כי לעושי המלאכה וגו'. ומשמע משום דהיה צריך לעושי המלאכה לא היו עושין אבל כשהותירו עושים והכי כתיב בד"ה ויהי בעת יביא אל פקודת המלך ביד הלויים ובראותם כי רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כהן הראש ויערו את הארון וגו' כלומר כשרואין כי רב הכסף שבו מביאין אותו אל המלך ומערין אותו ומחזירין אותו אל מקומו שיתנו שם עוד ובאותו זמן עד שלא שלמו לחזק בדק הבית הוא שכתוב אך לא יעשה בית ה' וגו' אבל מששלמו עשו מהן כלי שרת כדכתיב וככלותם וגו' והכי אסיקנא בגמרא דילן בפ' בתרא דכתובות לא קשיא כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו וכי גבו והותירו מאי הוי א"ר אבהו לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לכלי שרת ע"כ ופי' רש"י ז"ל שגבו לצורך בדק הבית והותירו שאין צריכין לכולו עושין מן המותר כלי שרת מאי הוי הא לא לקדושת קרבן גבוהו וכן דעת הגאון ז"ל שכתב כאן לשון הגמרא דכתובות:

הדרן עלך פי"ג שופרות בס"ד