פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח:ז:ה

משתמש בכלי זהב נותנים לו כלי כסף. השתא מפ' לה ואזיל:

כלי כסף וכלי זהב בגופיהן. כלומר במשתמש בגופן ממש כגון כוסות וקערות היינו מתני' דאין מחייבין אותו למכור כדי שיהנוהו בדמיהם אלא בגופיהם ממש משתמש ואפילו הם כלי זהב וכסף וברייתא דקתני דמורידין אותו ומוכרין תשמישיו ופוחתין לו היינו כגון דלאו גופיהן כגון מטה ושלחן:

והתניא. סייעתא היא:

נותנין לו כלי מילת. ואין מורידין אותו ממנהגו וקשיין אהדדי אלא ש"מ כאן במשתמש בגופו שלובשין ממש וברייתא דמורידין ממנהגו היינו לנאות הבית דלאו גופו ובפ' מציאת האשה פריך מהך ברייתא אמתני' דקתני אין מחייבין אותו למכור כלי תשמישו והתם משני כאן קודם גיבוי כאן לאחר גיבוי ומפ' הרי"ף ז"ל ורבינו שמשון ז"ל והרמב"ם ז"ל דקודם שיגיע ליטול מיד הגבאי אלא שמפרנסין אוהביו בצנעא לא ימכור אלא נוטל לקט שכחה ופאה אע"ג דאם היה מוכר יהיו לו מאתים זוז אבל אחר שבא לידי גבוי שמתפרנס מקופה של צדקה שבא לידי גנאי אז מחייבין אותו למכור ואפילו כדי ליטול לקט וכ"ש כדי ליטול תמחוי או קופה ורש"י ז"ל לא פירש כן ונראין דברי הרי"ף ז"ל: