פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח:ו:א

אין פוחתין. גבאי צדקה המפרנסין את העניים אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום שאינו לן בלילה אצלם:

מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. כשהשער ארבע סאין בסלע דהיינו כ"ד קבין שהן מ"ח חצאי קבין הככר המגיע לפונדיון דהיינו חצי קב דהא פונדיון חצי מעה דסלע כ"ד מעין שהן מ"ח פונדיונין דשש מעה כסף דינר מארבע סאין לסלע ובגמ' פריך רישא לסיפא דרישא קתני דחטין כמות שהן יהבינן ליה חצי קב ומלחם אפוי יהבינן ליה חצי קב ומשני לה:

לן. בלילה אצלם:

נותנין לו פרנסת לינה. בפ' כל כתבי ובפ"ק דב"ב מפ' דהיינו פוריא ובי סדיא דליכא למימר סעודה דלילה דהא בככר שתי סעודות הוו וחד מינייהו סעודת לילה:

שבת. אם שבת אצלם בשבת:

תמחוי. קערה גדולה הוא ששופכין בה כל תבשיל הקדרה וממנה מחלקין לבני הסעודה חלקן והולכין הגבאין ואדם אחד לפניהן המשגיח בראשו שקורין טבאקי ובו שלש או ארבע וגובין בהן הגבאין מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים:

שתי סעודות. מיום ליום:

לא יטול. דכיון דיש לו נמצא גוזל את העניים:

לא יטול מן הקופה. קופה היא מעות שגובין לפרנס עניים בני טובים דזילא להו מילתא דתמחוי ולוקחין פרנסתן במעות ותניא בפ"ק דב"ב ומייתי לה בגמ' דהכא דקופה מתחלקת מערב שבת לערב שבת וכיון דיש לו שתי סעודות לכל יום דהוו להו י"ד לשבוע לא יטול אבל מי שיש לו מזון י"ב יטול שהרי לא תתחלק עוד עד ערב שבת אחר והרי לשבעת ימי שבת צריכין י"ד סעודות ובפ' כל כתבי פריך דט"ו סעודות צריכין לו שלש סעודות ליום שבת ומסיק דאמרינן ליה מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא ואכליה בשבתא פי' שהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה ואע"ג דאמרינן התם לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת ה"מ למאן דאפשר לו:

נגבית בשנים. מפ' טעמא בפ"ק דב"ב משום דאין עושין שררה על הצבור בפחות משנים:

ומתחלקת בשלשה. מפני שהיא כדיני ממונות לעיין ולתת לכל אחד ואחד כפי טפלים התלויין עליו: