פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח:ג:א

אין נאמנין על הקמח ועל הפת. לומר קמח ופת של מעשר עני שניתן לי או של לקט הן ובעי עישורינהו דמאי:

על שעורה של אורז. קרי ליה שעורה כשהגרגיר לבוש בקליפתו קודם כתישה וכן פול בעודו בקליפתו דרך לחלקו לעניים:

גריסין. אחר שיטחנו ברחיים של גרוסות:

ואין נאמנין עליהן בין חיין בין מבושלין. משנכתשו והוו לבן מופשטים מקליפתן דבעודן בקליפתן דרך לחלקן לעניים:

זיתי ניקוף. מלשון כנוקף זית והן זיתים שמשיירין באילן ואינן ראויין דהוו הפקר והיינו דתנן במס' חלה זיתי ניקוף שנתערבו עם זיתי מיסוק ואין דרך לעשות מהן שמן:

נאמנין על ירק חי. דמעשרין ממנו מעשר ירק מדרבנן נאמן לומר מעשר עני הוא כשהוא חי אבל מבושל לא דאין דרך לתת מעשר אחר שהוא מבושל:

אלא אם כן היה דבר מועט. כן דרך בעלי בתים כששוכח מלעשר מעשר מתוך לפסו דבר מועט כדאיתא בגמ' וכתב הרמב"ם ז"ל ומתוך שיכול לומר בעל הבית נתנו לי יכול לומר נמי אני בשלתיו ממתנותי: