פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז:ה:א

כרם רבעי. בריש פרק כיצד מברכין פליגי תנאי מר סבר בכולהו גרס כרם רבעי כדכתיב קרא בהדיא אשר נטע כרם ולא חללו וגמר לה בג"ש דתבואה תבואה כדאיתא התם ומר סבר בכלהו גרס נטע רבעי דס"ל דכל היכא דנהגה ערלה נהוג רבעי:

רבעי. בשנה הרביעית של נטיעתו אית ליה דינא דמעשר שני במילי טובא כדמפ' בשמעתין:

אין לו חומש. דמחלל פירות רבעי להעלות הדמים לירושלים אין צריך להוסיף בפדיון חומש ואפילו בעליו הוא הפודה דאין לו כ"כ קדושה כמ"ש:

ואין לו ביעור. אין צריך ביעור בשנה רביעית ושביעית שהמעשרות מתבערין מן הבית ואסור להשהותן יותר כדאיתא בפ' בתרא דמ"ש וטעמא דב"ש גבי חומש וביעור פליגי רבי ורשב"ג אביו בגמ' רבי סבר דוקא בשביעית הוא דפליגי ונ"ל הטעם של רבי דכיון דכתיבין בהדיא הני תרתי גבי מ"ש דכתיב אם גאל יגאל איש ממעשרו וכו' וכתיב מקצה שלש שנים תוציא וכו' וס"ל נמי דגמרי ב"ש קדש קדש משום הכי הוכרח לפ' דדוקא אי איתרמי רביעית בשביעית הוא דפליגי דלא נהיג שום מעשר בה ורשב"ג סבר אף בכלהו שני נמי פליגי דב"ש לא גמרי קדש קדש ממעשר:

וב"ה אומרים יש לו. למ"ד דפליגי בשביעית דוקא טעמא דב"ה דקא סברי דלחומרא הוא דילפינן קדש קדש ממעשר אבל לקולא דהיינו לפוטרו מקדושותיו דחומש וביעור משום דלא נהיג בה מעשר בזה לא ילפינן ולמ"ד בכלהו שני נמי פליגי טעמייהו כדמפ' בפ' האיש מקדש דב"ה גמרי ג"ש דקדש קדש נאמר בכרם רבעי קדש הלולים ונאמר במ"ש וכל מעשר הארץ מזרע הארץ קדש לה' מה מעשר שני יש לו חומש ויש לו ביעור דבהדיא כתיבי ביה אף כרם רבעי נמי:

יש לו פרט ויש לו עוללות. דממון הדיוט הוי והך בבא בין לרבי בין לרשב"ג בכולהו שני שבוע איתא ואפילו במעשר שני נמי פליגי ולהודיעך כחן דב"ה שנוייה גבי כרם רבעי תדע דלרבי דגמרי ב"ש נמי בשאר שני נטע רבעי ממעשר שני הא אית ליה לר' יהודה כב"ש כדלקמן ואפינו הכי קאמר דמ"ש גופיה אע"ג דכתיב ביה קדש נכסיו הוי ומשום הכי חייבו בחלה ואית ביה קידושין ואם כן הכי נמי גבי מ"ש גופיה דהוה ליה למיתני הכי דלב"ש יש לו פרט דממונו הוי וכו' אלא משום דבבא דרישא שנוייה גבי רבעי תני סיפא נמי כרם רבעי אבל ע"כ לא פליגי הכא אלא בקדש קדש דכתיבי בהדיא במ"ש ובכרם רבעי דלא משמע להו לב"ש דמשמעות קדש משמע ממון גבוה דלעולם נכסיו נינהו ומשום הכי לרבי דסבר דגמרי ב"ש גזירה שוה ופי' דדוקא לית להו בשנה שביעית אבל בשאר שני שבוע אית להו לא פי' אלא דוקא בהני תרתי דכתיבי אבל בפרט ועוללות דלא כתיבי בשום אחד מהן דכולי עלמא לא פליגי דבשניהן פליגי ובכלהו שני פליגי דב"ש סברי דאפילו מ"ש גופיה וכ"ש כרם רבעי דנכסיו גמורים נינהו ואע"ג דהא בתרווייהו כתיב קדש במשמעות קדש הוא דפליגו דסברי דלא אתי לאורויי דממון גבוה הוי אלא לענין דבעי פדיון בגבולים והפדוון צריך להעלותו לירושלים אבל לדבר אחר לא וב"ה דפליגי היינו משום דס"ל דמ"ש ונטע רבעי ממון גבוה הוא דמשמעות קדש לה' הכי משמע כר"מ דהאיש מקדש:

והעניים פודין לעצמן. אית ספרים דגרסי ליה ואית דלא גרסי ליה ובפ' האיש מקדש ואינו בשום ספר והרשב"א ז"ל לא גריס ליה ובגמ' אפרש זה בס"ד:

כולו לגת. ואין לעניים בו כלום דקסברי כולו ממון גבוה הוא כקדשים וב"ה כר"מ: