פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו:ג:ז
Sirilio on Yerushalmi Peah 6:3:7 (Sirilio on Jerusalem Talmud Peah 6:3:7) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →ונתנו על גבי חבירו. על גב עומר אחר:
התחתון שכחה. רבנן לטעמייהו דמרבו טמון גבי שכחה לקמן:
והעליון אינו שכחה. השתא משמע או משום דזכה בו מעיקרא דלא הוי שכוח מעיקרו כדתנן במתני' דבזכה בו להוליכו לעיר אע"פ שהניחו בצד הגדיש לא הוי שכחה וכר' יהושע או משום צף ולקמיה מפ' לה:
התחתון משום מכוסה. דס"ל לר"ש כר' יהודה דממעט טמון גבי שכחה לקמן:
והעליון מפני שזכה בו. בפ' עגלה ערופה תני משום שהוא צף ואיכא מאן דמפ' לה הכי מפני שהוא כצף בידו כלומר דזכה בו ומקשינן א"ה מאי שנא ע"ג חבירו דנקט ומשני משום תחתון לאשמועינן דמין במינו חשיב טמון והיינו גירסא דהכא:
בזוכר את העליון. מפי' הרמב"ם ז"ל נראה דר' זעירא קשיא ליה במילתיה דת"ק דליתני התחתון שכחה ותו לא אמאי תני והעליון וכו' ומשום הכי ר' זעירא מפ' למילתיה דת"ק הכי אם זוכר את העליון קודם שיפגע בו אפילו שכחו לבסוף אף התחתון אין כאן שכחה ורישא היינו דאם אינו זוכר את העליון התחתון שכחה משום דמרבינן טמון וברייתא הכי קתני אם שכח את שניהם התחתון דוקא שכחה דמרבי טמון והעליון אינו שכחה היינו דאם זוכר את העליון אין שום אחד מהם שכחה דלא גרע מחיפוהו עניים בקש וזוכר הקש וז"ל בפ"ה נטל עומר להוליכו לעיר והניחו ע"ג חבירו אם זכר העליון קודם שיפגע בו אין התחתון שכחה ואם לאו התחתון שכחה והשיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר א"א הסוגיא שאמרה בזוכר לעליון לא נאמרה אלא לר"ש דאמר התחתון אינו שכחה משום דהוי מכוסה וקאמר ר' זעירא דוקא בזוכר לעליון דכיון דזה זוכר וזה אינו זוכר הוי כמכוסה בבגדים או באבנים דאין עליו תורת שכחה והוי טמון אבל אם אינו זוכרו אע"פ שהוא עצמו אינו שכחה שכבר החזיק בו להוליכו לעיר וזכה בו אע"פ כן הוי תחתון שכחה מפני שהוא מין במינו דשניהם שכוחים ולא הוי טמון ע"כ ותימה על פירושו דא"כ לר"ש לא חשיב טמון מין במינו אלא בזוכר את העליון וברייתא קתני שניהן אינן שכחה התחתון וכו' דאפילו דשכח העליון התחתון חשיב טמון ועוד קשה מ"ש דכי זכרו חשיב אבן או בגד וכי זכה בו מעיקרא נמי דאינו שכחה חשיב מין במינו סוף סוף לא הוי שכחה ומ"מ דברי הרמב"ם ז"ל נוחין אצלי דמדמי לה לשמעתיה דר' יונה וכי היכי דזוכר את הקש הלכה הכי נמי זוכר את העליון אליבא דהלכתא:
בזוכר את הקשין. בפ' גדיש מפ' למתני' דחיפוהו בקש דאמרינן לא הוי שכחה דטעמא בזוכר את הקשין כדפרישנא הקם: