פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו:ב:ה

תמן תנינן. בכתובות ראש פרק הוא:

עד שלא תתארס ונתארסה. שמוכרת ונותנת בעודה ארוסה דבזכותה גרידא נפלו:

ב"ש אומרים תמכור. כל זמן שלא נשאת דכיון דלא נשאת עדיין לא זכה בה לירשה וליטמא לה ולהפר נדריה:

לא תמכור. דהא בזכותו נפלו:

ולמה לא תניתה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. במס' עדויות שכל קולי ב"ש וחומרי ב"ה נשנו לשם דבכל מקום ב"ש לחומרא וב"ה לקולא חוץ מאותן מקומות השנויין שם וכדי שלא להוסיף עליהן ושלא לגרוע מהן סדרן שם כסדר שנשנו ביום ישיבתו של ר' אלעזר בן עזריה כדאיתא בפ' תפלת השחר:

חומר משני צדדין. אין לפ' שאין קולא נמשכת מן החומרא אבל הכא קולא נמשכת מן החומרא וחומרא מהקולא דהא גבי פרוטה נמשכת קולא מחומרא דאי קדשה ראשון בפרוטה ושני בדינר ב"ש מחמרי לראשון דאם בא עליה הורגין אותו וב"ה מקלי לראשון ואפילו הכי שנוייה שם אלא הענין הוא ששינה חומר לאיש ולאשה כגון שהאשה אסורה לינשא לב"ה כיון שקבלה פרוטה וגם הבעל אחר י"ב חודש חייב במזונותיה ואילו ב"ש מקלי לשניהן והכא שאני דלב"ש דסברי מוכרת קולא לאשה וזכייה ללוקח הוי וחומרא לבעל דמפסיד ולב"ה דאמרי לא תמכור חומרא לאשה והפסד ללוקח וקולא לבעל דזוכה ומכירתו קיימת:

הבקר לעניים הבקר. הרי הוא קל לעניים דזכו בו וחומרא לבעל הבית דמפסיד ואפילו הוי שנוייה שם:

ואינו חומרא לבעל הבית שמדעתו הבקירו. ולא חשיב ליה הפסד:

מכיון שקדשה לזכותו ולזכותה נפלה. ואפילו הכי מקלי ב"ש ואמרי דמוכרת ומפסדי לבעל וב"ה מקלי לבעל ומחמרי לאשה דכבר זכה בה דהא אגידא ביה והקשו התוס' שם דהא קתני התם המדיר את אשתו ב"ש אומרים שתי שבתות וב"ה אומרים לא יקיים אלא שבת אחת יתר מכאן יוציא ויתן כתובה והא שתי שבתות קל לאיש וחומרא לאשה שהיא עגונה שאינה נוטלת כתובה עד שבת שניה ואפילו הכי קתני לה בעדויות ותירצו דלעולם ב"ה מחמרי דממהר לגרשה בהדרת שבת אחת ואע"פ שרצונה עכשיו לאחר מכאן שמא תחזור בה דטב למיתב טן דו וכו':