פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ה:א:ג

דבית שמאי היא. דלקמן בפ' ב"ש ס"ל דהפקר לעניים פטור מן המעשרות והיינו אע"ג דלא הבקירו אלא לעניים מועיל דאינהו גמרי משכחה ופאה כדאיתא התם והכא נמי יש הרבה שבלין שאינן לקט ויהבינהו להו לעניים בתורת לקט דהפקר דאפקרינהו תנא דמתני' הפקר לעניים הוא דהוי ולב"ה מעשר בעי:

שמענו שהוא פטור מן המעשרות וכו'. כלומר לדברי הכל הוא וטעמא דהפקר ב"ד הפקר ואפקירו חכמים לנכסי דהאי גברא ומיד הן פטורין מן המעשרות וחזרו ב"ד וזיכו בהן לעניים:

ומשום קנסא. דלא תהני מחשבתו:

וכל אשר לא יבא לשלשת וגו'. אלמא דיש כח לב"ד להפקיר ולקנוס לאיש בנכסיו ובאנשי כנסת הגדולה משתעי קרא בספר עזרא:

ומנין שהוא פטור מן המעשרות. דבשלמא הבקר דיליה דאיהו אפקריה מדעתיה נפקא לן בפ"ק דחלה מדכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך וכו' אלא הבקר דב"ד היכן שנינו שיש כח ביד ב"ד להפקיעו מן המעשר דכיון דבעל הבית עומד וצווח נראין כעוקרין דבר מן התורה:

לא בשביעית. השתא משמע ליה משום שמאריכין להן באיסור עבודת הקרקע ומשום פיטור מעשרות כדמפ' לקמיה:

ולא במוצאי שביעית. בשמינית שבאה למוצאי שביעית ולקמיה מפ' טעמא:

ולא בחדש אחד שהוא מוסיף. שמאריך בשביעית:

לא פטור מן המעשרות. דשביעית פטורה מן המעשרות דכתיב תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם כדאיתא לקמן בפ' ב"ש ואי מוסיף חדש אחד יותר אתה פוטרו מן המעשרות אלמא דאם עברוה ב"ד בשביעית אע"ג דמפקיעין מידי מעשר אותו החדש אפילו הכי הויא מעוברת ולקמן פריך לה והשתא מפ' לכולה ברייתא והדר מסיק למילתיה:

עד כדון שביעית. אשכחן טעמא דהשביעית אין מעברין לכתחלה אלא מוצאי שביעית מאי טעמא לא:

שלא לרבות באיסור חדש. משום דבשביעית כלה הישן והם מצפין לחדש ואם מעברין אותה אתה מאריך להן איסור החדש:

א"ר בון וכו'. השתא דפריש לברייתא אתי לאסוקי מילתיה ואמר דמהכא לא מצי למידק דהפקר ב"ד פטור מן המעשרות דעיבור שנה שאני דמקיימינן קרא דשמור את חדש האביב דמהכא ילפינן לעיבור שנה: