פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד:ו:ו

דתנינן תמן. בפ"ק דגיטין:

תן גט לאשתי. ומוקמינן לה התם דתן כזכי דמי ומה זכות שייך ביה כלום האדם ראוי ליטול גט והא הכא דבראוי ליתן לחודיה סגי וקשיא למ"ד דבעי נמי ראוי ליטול גט:

ומשני שכן ראוי הוא לקבל גט בתו. כשקיבל עליה קדושין:

ושטר שחרור זה לעבדו. גבה דההיא תנינן לה:

והא הוא אינו ראוי ליטול. גט משום עבד דלאו עבד הוא:

ומשני שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו. דאילו הוי עבד עברי ראוי הוא לקבל גט לעצמו וראוי ליטול הוא:

ותנינן. בפ' התקבל:

התקבל גט זה לאשתי. האיש שאמר לשלוחו היה שליח קבלה לאשתי:

או הולך. דקסבר הולך כזכי דמי:

אם רצה להחזיר יחזיר. דחוב הוא לאשה ואין חבין לאדם אלא בפניו:

האשה שאמרה התקבל וכו' מכי הגיע גט ליד השליח מגורשת. דהאשה עושה שליח כדאיתא התם הילכך לא יחזיר ומשמע דטעמא דאין חבין לאדם אלא בפניו הא לאו הכי ראוי לקבלו ואמאי והא איש לאו בר קבולי גיטא הוי אלא משום דחזי לקבל גט שחרורו וכדאמרן ולעולם ראוי ליטול הוא:

ופריך והעבד ראוי הוא להוליך את הגט. דקא סלקא דעתך השתא דכי תנן בפ"ב דגיטין הכל כשרין להביא את הגט אפילו עבד נמי בכלל ור' אמי סבר התם הכי והא בעינן לכולי עלמא ראוי ליתן והכא ראוי ליתן ליכא וכלהו מודו דראוי ליתן מיהת בעינן וקשיא לתרוייהו:

ומשני פתר לה לצדדין. דפשיטא דעבד לא מרבה מתני' דודאי פסול והתם מסקינן דאפילו ריח הגט אין בו: