פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד:ג:ו

ה"ג מפני חמשה דברים אמרו. ול"ג אמרה תורה ובפ' במה מדליקין דגרס אמרה תורה מש"ה גרסינן התם מפני ארבע דברים:

לא יתן אדם פאה אלא בסוף שדהו. ואע"ג דר' שמעון ס"ל לעיל בפ"ק דפאה קדשה באמצע אפילו הכי גזרו רבנן דלא יתן אלא בסוף:

בא וטול לך הפאה. דכיון דמניחה בתחלה או באמצע זה שנמצא שם לוקחה והעניים האחרים מתיאשין וסוברין זמן יש עד שיגיע לסוף שדהו ששדהו גדולה היא ולא נתבטל ממלאכתנו ונמצא מפסידין:

שלא יאמר כבר נתתי. והן מגיעין עד שלא קצר הסוף ואומר להם באמצע הנחתיה ונטלוה:

ויהא בורר היפה. טעמא אחריתא היא לרמאין דכיון דאין מקום קבוע לפאה יברור החטים יפים ויקצרם ויניח מה שירצה אבל כשהיא בסוף זכו עניים בחלקם:

ומשום שאמרה תורה לא תכלה פאת שדך. ופשטא דקרא בסוף השדה מיירי דמרבינן אמצע מייתורא דלקצור כדאיתא בפ"ק מכל מקום פשטא דקרא לסוף הוא כמו על ארבע הפאות פאת זקנך ואשכחן נמי בפ' השולח דאמרינן נראין דברי ר' טרפון בשן ועין הואיל והתורה זיכתה לו ודברי ר' עקיבא בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא: