פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד:א:ד

ואינו מחובר. בעיא הוא דכיון דסתם נוף אילן גבוה מן הארץ יותר משלשה ואם אני אומר וקורא פאה באילן והא כי מלקטים פועלים משירין פירותיו למטה והפאה מניחין אותה באילן ואינה מחוברת הפאה למה שקצרו דהפאה ברשות אחד והפירות שלקטו ברשות אחד כדמפ' ואזיל:

אין תימא מחובר. כלומר אם תוכיח מכח ברייתות דלמעלה נמי מחובר הוי הוא מצי קורא שם פאה למעלן דאפילו הכי חשיב מחובר ורשות אחד:

ואין תימא וכו'. ונ"ל דקפיד הכי דכיון דדרשינן שדך שלא ליתן פאה משדה לחברתה משמע דבעינן דמתחזי דפאה תהא ממה שקצר וכיון שזה למעלה משלשה וזה למטה משלשה דילמא דאין שם פאה מועיל אלא לאחר שהורידו עניים למטה ואם קרא שם עודם למעלה אין מועיל:

ואין תימא קורא שם פאה למעלן. כלומר ומאי נפקא מינה אי קורא למעלן או דוקא למטה:

דאי קורא שם למעלה. הוצאה משל עניים. אם צריכין סולם לעלות בשאר אילנות או חבל לקשור עצמן והוצאת שכירות סולם וחבל משל עניים דהא בעל הבית עבד מצוה דידיה:

מפני הסכנה. מפני פחזותן של עניים אולי יפלו וההוצאה וההכנה לעלות יהא משל בעל הבית וכל זה בשאר אילנות דאילו בדלית ובדקל ודאי דאין קורא אלא למטה וההוצאה משל בעל הבית דהא קתני בעל הבית מוריד ומחלק: