פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ג:ז:א

כל שהוא חייב בפאה. דס"ל דמיקרי שדך ובגמ' מפ' לה:

ובביכורים. בפ' לא יחפור מוקי לה בחטה דאילו באילן ט"ז אמה בעי ובבציר מהכי גזלן הוי ואינו מביא ממנו ביכורים ואע"ג דבחטה נמי יניקתה שלשה טפחים כדמוכח בפ' לא יחפור מכל מקום עיקר יניקתה אינו אלא כנגדה דהכי נמי באילן מתפשטין שרשיו כ"ה אמה כדתנן בבבא בתרא ולענין ביכורים סגי בט"ז אמה והכי נמי בחטה כן כתבו התוס' בפ"ק דקידושין:

ולכתוב עליו פרוזבול. דאמרינן בפ' בתרא דשביעית אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע ואם יש קרקע כל שהוא ללוה כותבין עליו פרוזבול אף מחוב גדול ושוב לא תשמטנו שביעית דכי תקן הלל פרוזבול אשעבוד קרקע תקן דמלוה המצויה ומי שאין לו קרקע אין מלוין לו ומילתא דלא שכיחא לא תקון אי נמי כיון שיש לו קרקע הוי החוב כגבוי ואפילו קרקע כל שהוא יכול לגבות ולחזור ולגבות כעובדא דקטינא דאביי בפ' מי שהיה נשוי:

ולקנות עמו נכסים שאין להן אחריות. דתנן בפ"ק דקיושין נכסים שאין להם אחריות דהיינו מטלטלין נקנין עם נכסים שיש להם אחריות דהיינו קרקע דכיון דזכי בקרקע זכי במטלטלין והא דקרי למטלטלין אין להם אחריות נ"ל הטעם דהמטלטלין מזומנין לכל נזקין ומאורעות ואינם בני חורין מן הנזקין וקרקע קרוי יש לו אחריות לשון חירות שהקרקעות הן בני חורין מכל נזק דאין נרקבין ואין נשרפין ואינן נגנבין ונאבדין ובגמ' מפ' אי בעינן ציבורין בהן או לא:

בכסף בשטר ובחזקה. כיון שקנה לוקח את הקרקע בחד משלשה קנינים אלו נקנין מטלטלין ובפ"ק דקידושין ילפינן מקראי דקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה ולא גרס במתני' ובודוי כדמוכח בגמ':

שכיב מרע. תרגום חולה שכיב מרע שוכב במטה מחמת חוליו:

שייר קרקע כל שהוא. עליו סמוך לפרנסתו הילכך אפילו הבריא אינו חוזר וכגון שלא צוה מחמת מיתה וכגון דאיכא קנין סודר או אחד מדרכי ההקנאה ואם לא שייר קרקע ועמד חוזר דודאי נתיאש מן החיים דאין לך אדם נותן כל ממונו בחייו והוא ימות ברעב ואזלינן בתר אומדנא אבל אם מת מיהא מתנתו מתנה בין שייר בין לא שייר כדמוכח בפ' מי שמת:

הכותב כל נכסיו לבניו. במתנת בריא ונטל קנין והיה שכיב מרע ועמד:

וכתב לאשתו קרקע כל שהוא. ולא פירש אם לפרעון כתובתה אם לשם מתנה:

אבדה כתובתה. מהני ניכסי שאם לא יקנה הבעל נכסים אחרים הרי הפסידה דמאלו שנתן לבניו לא תגבה עוד דנתרצית להן במתנה זו הואיל ונתן לה ג"כ ובגמ' מפ' טעמא אמאי הפסידה בכ"ש ודוקא שחילק כל נכסיו אבל שייר אפילו חד דיקלא אמרינן בפ' יש נוחלין דמיגו דנחתא אדיקלא נחתא נמי אכולהו:

ר' יוסי אומר וכו'. בפ' יש נוחלין מפ' דס"ל לת"ק דבעינן שהיתה שם בשעת כתיבה וקבלה כלומר שמחלה בפירוש השעבוד להן דתניא אמר ר' יהודה במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה אבל היתה שם ולא קבלה עליה קבלה עליה ולא היתה שם לא אבדה כתובתה וה"פ ר' יהודה אתא לפרושי דברי ת"ק כדאמרינן בסנהדרין אימתי ובמה דר' יהודה לפרש דברי חכמים והכי קאמר האי כתב לה קרקע כל שהוא דקאמר ת"ק דאבדה כתובתה היכי דמי כגון שהיתה שם בשעה שחלק נכסיו לבניו ומחלה בפיה דחזקה אין אדם רואה שנותנין ממונו בפניו ומחזיק את המתנה לקיימה בפיו אלא א"כ עושה בלב שלם אבל היתה שם ולא קבלה עליה אלא שהיתה שותקת או קבלה עליה ולא היתה שם בשעת כתיבה אפילו כתב לה קרקע בכתובתה לא איבדה כתובתה דמציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ומשום דשמעיה ר' יוסי לת"ק דס"ל הכי משום הכי תני דבחדא סגי דאם מחלה בפירוש בפיה אע"פ שלא כתב לה אבדה כתובתה וכל שכן לא היתה שם וכתב לה: