פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ג:א:א

מלבנות התבואה. היינו ערוגות מרובעות כעין דפוס שעושין בו לבנים שקרוי מלבן וכן נקרא רבוע של עץ שקובעין בו הדלתות מלבן כדאמרינן בעלמא מלבן של פתחים וכן פי' בערוך והואיל ועומדות הערוגות פיסקי פיסקי ואילן זית בין הבינים דאין מתערבות זו עם זו קסברי ב"ש דמפסיקין ונותן פאה מכל אחת ואחת ובגמ' מפ' לה אי ברצופין אי במרווחין:

ראשי שורות מעורבין. כגון שהערוגות ארכן מצפון לדרום ורחבן ממזרח למעריב ואין קוי השורות של הערוגות ממזרח למערב ישרים אלא אחת נכנסת ואחת יוצאה בענין שאין האוירים ישרים וראשי קוים של נגד רחבם קרי שורות מודו לב"ה דנותן פאה מאחד על הכל ומה שהקשה רבנו שמשון ז"ל בפי' המשנה במה שפירשתי אתי שפיר:

המנמר שדהו. לשון אתרוג מנומר נוקש בלע"ז שמלקט כאן ומניח כאן מלקט כאן ומניח כאן מלקט את המבושלים כל צרכן ומניח את הלחין שלא בשלו וחוזר ומלקט במקום אחר המבושלים דהו"ל מנומר וקאמר ר"ע דנותן פאה מכאו"א מכל מבושל ומבושל ומכל לח ולח שהמבושל הקצור הלח שבינתים מפסיקו והלח המחובר הקצור שבינתים מפסיקו דס"ל לר' עקיבא דמבושל בהדי שאינו מבושל שני מינין חשיבי ודמו לזרע אחר והראב"ד ז"ל סובר בהשגות דפלוגתא דר' עקיבא ורבנן אינו אלא על הלח המשוייר לבדו:

מאחד על הכל. מן הלח המשוייר על הלח והמבושל דכולו מין אחד ומפ' בגמ' אי חשיב חד מינא לרבנן כי הוי הלח המשוייר רובא דדילמא כי הוי רובא מצטרף לח של כאן עם לח של כאן ומן המבושל נותן פאה לעצמו ומן הלח בפני עצמו:

שבת. אניטו בלע"ז:

בשלשה מקומות. דוקא נקט לאשמועינן דטעמא דרישא דפליג ר' עקיבא דיהיב פאה על כל מבושל ומבושל היינו משום דהוי המבושל מופסק כגון יבש כאן ולח באמצע יבש כאן דהוי שלש מקומות דאילו חציו לח וחציו יבש אפילו ר' עקיבא מודי וטעמא דמודו רבנן בשבת או בחרדל בגמ' מפ' לה: