פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ב:ה:ה

המוכר מהו בפאה. דהא מכר חצייה שהניח בקמה ושם הניח חיובא דשדה ואילו הלוקח קצר ממנה שבולת ונפלה בקמה אונס דאמרת דחזרה פאה לעומרים מהו שיזכה בפאה זה המוכר שבידו העומרים הקצורים אם הוא עני שאין לו מאתים זוז דלא שייך הכא להזהיר עני על שלו דחיובא על הלוקח הוא דהוה רמיא:

אמר ר' יהודה אימתי וכו'. בפ' גדיש תנן המקבל שדה לקצור אסור בלקט ובשכחה ובפאה וקאמר ר' יהודה אימתי בזמן שקבלה ממנו למחצה וכו' אבל אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר:

ומה בינה לקדמיתא. כלומר והוינן בה מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומפרקינן הכי קאמר:

לכשתקצור כולה השליש יהא שלך. דהשתא לא זכי ליה במחובר ולא מידי דאין לו אלא בתלוש וחיוב לקט ושכחה ופאה על בעל השדה רמיא:

הדא אמרה שהמוכר זכה וכו'. דאין לו אלא הקצור והלוקח הקמה הוא דמיחייב דהא המקבל זה משום דלא זכה אלא בתלוש זכה בפאה:

ודאי תמן לא נתחייבה שדהו ברשותו. דכיון דקאמר לכשתקצור שליש יהא שלך לא הוי דידיה אלא אחר קצירה ולא חייל עליה חיוב מעולם אבל הכא קודם שמכר הקמה כבר נתחייבה שדהו ברשותו וכיון דרמי אכתפיה שעה אחת וחזר הוי כמו בתחלה:

אילו קצר חצי שדהו ומכר מה שקצר. והיינו שואלין בו דכי אירע אונס לקמה וחזרה פאה על הקצור מהו:

דהלוקח מותר בלקט וכו'. דהא לא חל עליה חיובא מעולם:

יאות. שפיר פשטת דדמי למתני' דמקבל:

הלוקח. שלקח חצייה השני שמכר:

מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרים. מי חיישינן כיון דלקחה אתי לאפקועי חלק עניים:

ומשני דשייכא בפלוגתא דברבי ור' יהודה הנשיא דפ"ק דלמ"ד מוציאין מידו הכי נמי מוציאין מידו ולמ"ד אין מוציאין הכי נמי אין מוציאין: