פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ב:ד:י

לא מן ההלכות. משניות שכתוב בהן והלכה כדבריו כגון הא דתנן במס' נדה רבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן וקבע שמואל הלכה כמותו לאשמועינן דאין למדין הלכה מפי תלמוד כדאיתא התם ופי' רש"י ז"ל הטעם שהאמוראים אחרונים דקדקו בטעם התנאים והעמידו הלכה על בוריה אבל הראשונים לא דקדקו איש בדברי חברו אלא כל אחד מה ששמע מרבו מלמדה לתלמידו שמועה כמות שהיא והיה נותן לבו לתת. טעם לשמועתו זה נותן טעם לדבריו וזה נותן בה טעם אחר ומשנה ששנויה בהפסק הלכה מסברת תלמוד שלהן נשנית ואין למידין הימנה ע"כ:

ולא מן האגדות. כגון דינין שכתובין בב"ר ויש מהן הפך בתלמודנו:

ולא מן התוספתא. כגון תוספתא דר' חייא והיא בהפך אי זו אמורא שנפסקו דבריו בגמ' משבשתא היא ואין למדין ממנה:

אלא מן התלמוד. מדברי האמוראין וכן פי' רשב"ם ז"ל בפ' יש נוחלין:

הוא שני מיני שעורים. דגבי מיני שעורים נמי דינא הכי עשאן גורן אחת נותן פאה אחת שתי גרנות נותן שתי פאות:

והתנינן. סייעתא היא:

המחליק בצלים לשוק. שמסיר מעליהן הקליפות המעופשות כדי למכרן לשוק נחים ואוכלין אותן לחין בעלין שלהן:

ומקיים יבשים. כלומר מבושלין וגדלין כל צרכן:

לגורן. לקיום ולישנן:

אית לך מימר שוק וגורן. בתמיהה דהא אילו החליקן לאוכלן הוא גופיה ולא למכרן ואילו קיימן ליבשן ולא עשאן גורן אלא שהכניסן לבית לקיום אחד אחד הכי נמי דלאו דינא הכי אלא מאי אית לך למימר דברו בהווה הכי נמי דברו בהווה ושכחוה: