פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ב:א:ה

נתכוון לזכותו מן המצר. נתכוון לזכותו לעני כדי שנא יתבטל ממלאכתו להמתין עד שיקצרו האחר זוכה לו על זו שקוצר משום פאה בשדה אחרת שלא היה מפסיק ביניהן אלא המצר מי אמרינן דכיון דלחזקת נכסי הגר הוי הפסק דהחזיק בזו לא קנה האחרת כדאיתא בפ' חזקת הבתים ה"נ הפסק הוי ולא קדשה או דילמא כיון דלא תנייה במתני' לא הוי הפסק.

שרע. לשון השמטה כמו גולתיה שריעא מיניה דפ' אין עומדין.

מיחלפא שיטתיה. כלומר אמאי מספקא ליה לר' ייסא ותפשוט ליה מדידיה:

דתנינן תמן. בפ' מלבנות התבואה:

מודים חכמים לר' עקיבא. אע"ג דפליגי במנמר שדהו ושייר קלחים לחים:

מנמר. כמו מנומר שמלקט כאן המבושלים כל צרכן ומניח את הלחים שלא בשלו וחוזר ומלקט במקום אחר דהוה ליה מנומר וקאמר ר' עקיבא כשהוא חוזר ולוקט נותן פאה מכל אחד ואחד שהקציר שבינתיים מפסיק וחכמים אומרים פאה מאחד על הכל ומודים חכמים לר' עקיבא בזורע שבת או חרדל כדמפ' טעמא ואזיל:

כיני מתני' וכו'. בפ' מלבנות התבואה יתבאר ולא גרסינן לה הכא:

שמואל אמר וכו'. כלומר ואיתמר עלה מ"ט מודו ואמר שמואל מפני שאין ראשון שבהן דהיינו של חרדל ושל שבת שזה מתבשל קודם האחר ודרך הוא שלא לקצרן כאחת ור' ייסא מפ' דטעמא משום שדרכן וכו' והתם מפ' מאי בינייהו והשתא מקשי הא לדברי ר' ייסא דאמר דטעמא משום דדרכן לזרוע וכו' ותלם של ערוגה זו מפסיק לערוגה אחרת אלמא דתלם אהני לאפסוקי ה"נ גבי שתי שדות של תבואה דרכן להפסיק מצר ביניהן ומאי מספקא ליה:

וכא הוא אומר הכין. אע"ג דהכא שרע מיניה ולא אמר ליה כלום משום דאורחא דתלמודא למימר הכי כי מקשי מדידיה לדידיה קאמר הכא הכי כלומר ותפשוט ליה מדידיה ואמאי שתק:

ומשני לא צורכא דא אלא אי קדשה או לא. כלומר הני דמתני' פשיטא ליה דמפסקי ואפילו בדיעבד אם נתן לא קדשי אבל האי מצר פשיטא ליה דלכתחילה מפסיק ולכתחילה מודו ואין ליתן משל זו בזו ובדיעבד הוא דמיבעיא ליה אי קדשה ופטורה מן המעשרות או לא קדשה דלגמרי מפסיק כי הני דמתני':

שמעת מימר אפילו מצר. דכיון דתני לה סתמא משדה לחברתה ש"מ דבכל שדה שהיא חלוקה לעצמה קאמרה ואפילו מצר ואיפשיט בעיין: