פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה א:ג:ב

מה ת"ל לקצור. דמיותר הוא:

ויש לו כמה לקצור. דהיינו שהניח בתחלה דעדיין צריך לקצור כל השדה וכן באמצע:

ה"ג גבי ר' יוסי בשם ריב"ל ובקצרכם ובקצרכם מה ת"ל. וההוא דבר האמור דגבי קצירת העומר הוא דדריש דכוליה קרא יתירא הוא דהא כתיב בפרשת קדושים אלא אתא לרבויי דאפילו קצירה דעומר דהויא קדשי מזבח מיחייבא נמי במתנות עניים:

ר' יודן בעי כלום מעות וכו'. מקשה אריב"ל דמאי קמ"ל קרא דהא תנן בשקלים בפ' התרומה שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ותני עלה בגמ' כיצד הוא עושה מביא מעות מן השלחני ונותן לקוצרים ולשומרים עד שלא יקרב העומר משקרב העומר מביא מעות מתרומת הלשכה ומחללין עליהן ע"כ וה"פ כיצד הוא עושה דהא לא מצו מתהנו השומרים בשביעית והקוצרים בכל שנה ושנה מן שקלי הלשכה דהא קדושים הן ומעילה אית בהו כדאיתא התם ואין מתחללת קדושתן על הספיחים כשהן מחוברין דקי"ל בפ' יש בכור ובת"כ דאין מתחלל הקדש על הקרקע ומחובר לקרקע כקרקע דמי אלא לוקח מעות מן השולחני הגזבר דהן חולין ופורע לשומרין שכרן של כל יום ויום וכן קצרותיו וקלויו וכל מלאכות הצריכות לו עד שיאיר היום משקרב העומר כלומר משקרב זמנו ליקרב דהיינו משיאיר היום מקדישין אותו והיינו דמחללין קדושת השקלים לסכום שכר השומרים והקוצרים וכל מה שפרע השלחני להוצאת העומר מחללין קדושת המעות על העומרים שקצרו ונותנין לו השקלים מחוללין וא"כ עד שיאור היום מיהא לא נתקדש וחולין הוי ופשיטא דחייב בכל מתנות עניים דמ"ש משאר קצירות חולין דעלמא:

ומשני ר' חנינא דטובא אשמועינן דלא תימא דכל העומד להתקדש כמקודש דמי ובעודו קציר הדיוט ליחשב כקציר הקדש וליפטר מפאה ומכל מתנות עניים דתנן לקמן דהקדש פטור מן הפאה קמ"ל קרא דאפ"ה חייבת: