פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה ג:ד:ג

עשרה דברים מקדשין הן. בגד ומלא הסיט בבגד ובשק וכל שהן במוקדשין למאן דתני לה בשם ר"מ וחבילי תלתן וז' דברים. ואית דאמרי ככרות של בעה"ב. ונראה דהאי סתמא דתלמודא דאמר וכמה היא חבילה כ"ה זירין אליבא דכו"ע דהא בפ"ק דסוכה דתנן חבילי קש הכי פירשו לה נמי התם דאין חבילה בפחות מכאן. ונראה דתסתיים דר' יוחנן הוא דאמר עשרה דברים דר' יוחנן אמר בגמ' דילן את שדרכו לימנות שנינו. דבר שהוא מיוחד למנות אבל חתיכה ועיגול פעמים שהן נמכרין באומד. ובפ' המפריש סתם לן תנא כמ"ד דוקא את שדרכו למנות מקדש ופום מתבטל במאה פומין:

כל הדברים מקדשין. היינו ריש לקיש דאמר כל שדרכו לימנות שנינו. וקשה לר"י דהא תנן בפ' בתרא דע"ז ואלו אסורין ואוסרין כל שהן יין נסך וע"ז ועורות לבובין. ואמרינן התם דההוא תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנייה ופריך עלה וליתני אגוזי פרך וכו' ומשני הא תנא ליה התם אלמא דאיכא כל הני מלבד הני דמתני' והיכי קאמר ר' יוחנן עשרה דברים. ותירץ ז"ל דהכא לא חשיב ר' יוחנן אלא אותן השנויין כאן במס' ערלה ואכתי איכא טובא. ואינו נכון אלא דההוא תנא סבר דאין פדיון לע"ז ואנן קיי"ל דיש פדיון לע"ז כדאיתא התם הילכך הנהו אינן מקדשי כמו הני ור' יוחנן אליבא דהילכתא קאמר ושור הנסקל ועגלה ערופה וכו' דעדיפא מינה קתני דסיט של צמר כ"ש בעל חי גופיה:

דתנינן תמן. במס' כלים פי"ז והכי איתא התם הרמון שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני ולא הוזכרו רמוני בדן אלא שהיו מקדשין כל שהן דברי ר"מ ר' יוחנן הסנדלר אומר לשער בהן את הכלים ר' יעקב אומר לכך ולכך הוזכרו לשער בהם את הכלים ושהן מקדשין בכל שהן ר' יהודה אומר לא הוזכרו רמוני בדאן וחצירי גבע אלא שהיו מתעשרין ודאי בכ"מ. פי' כל שהן כההוא דפ' בתרא דע"ז כדלעיל: חצירי. כרתי כמו ואת החציר דמתרגמינן וכרתי. ובדאן וגבע שם מקומות בא"י של כותים דלא מעשרין בהנהו מקומות הכותים דלא משמע להו ולפני עור לא תתן מכשול אלא שלא לשום אבן לפני העור. והכי קאמר ר"מ התם דרמוני בדאן הוזכרו לענין קדוש לאו למימרא דס"ל כרבנן בו' דברים ורמונים אחרים לא מקדשין דהא פליג עלייהו הכא אלא הא קמ"ל כעין רמוני בדאן בעי דהיינו את שדרכו דוקא מקדש ולהכי פליג עליה ר' יהודה דקסבר כל שדרכו לימנות כדמשמע בברייתא דליטרא קציעות וקאמר דלא הוזכרו אלא לענין מעשר אבל לענין קידוש אלו ואלו מקדשין משמע דלר"מ לא הוזכרו רמוני בדאן אלא לענין קדוש והא דמייתי מר' יהודה משום דלא תימר דרבנן דפליגי במתני' אדר"מ היינו ר' יהודה דהוא בר פלוגתיה דהא קאמר ליה ר' יהודה דלגבי קידוש לא הוזכרו. ומשמע דס"ל דשאר רמונים נמי מקדשין ואי אמרת דר"מ סבר כל שדרכו למנות מאי פליג עליה הא ר"מ נמי הכי ס"ל דשאר רמוני מקדשי ומשו"ה מייתי מדר' יהודה דמיניה נשמע לר"מ. וע"כ תלתא תנאי נינהו ר"מ ורבנן ור' יהודה ר"מ סבר את שדרכו דוקא מקדש ועשרה נינהו. ורבנן סברי שיתא נינהו. ור' יהודה סבר כל הדברים מקדשין דכל שדרכו לימנות מקדש. וצריך לגרוס מתני' פליגא על מ"ד כל הדברים מקדשין. ובספרים כ' מתני' פליגא על מ"ד עשרה דברים מקדשין וטעות סופרים הוא: