פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה ג:א:ד

מעתה אתה תופש איסור הנייה. גבי חלב באיסור אכילה והתניא בפ' אלו נערות הגונב חלבו של חברו משלם כפל משמע דשרי ליה לאיתנויי מיניה דאי איסור הנייה הוא מאי חסריה:

והכתיב רק הדם וכו'. בפרק כל שעה מסיק לפירכא הכי ותנן אלו מתערבין ויוצאין לנחל קדרון ונמכרים לגננים לזבל ומועלין בו:

מה מים מותרין בהנייה. דומיא דמים הנשפכים והכי מסיק לה בפרק כל שעה ושיירי דם קדשים כתיב בהם ישפוך. וזה נוח לי ממה שכתבו שם התוס':

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. ומסיק בפ' כל שעה ותנן שולח ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכה מפני שמקומה ניכר בגיד הנשה של נבלה. ובגמ' דילן אמרינן קסבר ר' אבהו כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה. ופירש"י ז"ל לפיכך כל חלב וכל גיד מותרין בהנייה שהן בכלל לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה שגם הם קרויין עמה נבלה והרי לך היתר הנייה בלאו דגיד לא שנא נבלה ול"ש כשרה ע"כ:

וקיימתיה. העמדתיה אני בעצמי הוקשה לי ואני תירצתי דבנבלה דשרא רחמנא יש בה גיד הנשה:

ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו. ומסיק לה התם ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה:

שקבע לו הכתוב זמן. דביום ט"ז דניסן שרי הילכך כיון דאין איסורו מגופו קיל ולא הוי כשאר איסורי. ובגמ' דילן משני שאני התם דאמר קרא לכם שלכם יהא: