פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה ב:ג:א
Sirilio on Yerushalmi Orlah 2:3:1 (Sirilio on Jerusalem Talmud Orlah 2:3:1) · פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה · free full Hebrew text
Open in the reader →כל המחמץ. בערלה או בתרומה או בכלאי הכרם כגון בתרומה ובכלאי הכרם בשאור של דגן וברמון חמוץ ובתפוח חמוץ ובערלה בבוסר וברמון חמוץ ובתפוח חמוץ ואע"ג דאין בהן כביצה ויש בעיסה שיעור להעלות אסור והיינו להחמיר דקתני לקמן וכן קבלו מן הנביאים. ולקמן מפ' דהאי להחמיר היינו במין במינו דוקא:
והמתבל. כגון בצל ושום של תרומה ושל כלאי הכרם ופלפלין דערלה דתניא בברכות דבפלפלין נהגה ערלה נמי אסור ואפילו יש בו כדי להעלות:
והמדמע. פי' הרמב"ם ז"ל כגון שעירב מכל התרומות קמח ועשה מהם שאור וחימץ בו עיסה ויש בה כדי להעלות. מדמע לשון מערב כמו מטמע משפחה שנטמעה נטמעו בין הגוים והני כולן אפילו היו פחות מכביצה ויש בעיסה כדי להעלות אוסרין משום דכך קבלו כל המחמץ וכו' להחמיר. וטעמא כדאמרינן בפ"ק דחולין שאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי וטעמא לא בטיל אבל במטמא כגון כחצי ביצה טמא שנתנו לתוך העיסה וחימצה נחלקו דלב"ש הכא דיינין להחמיר ונעשית העיסה כשאור ונטמאת ולב"ה לא נטמאת ואע"ג דנאסרה. ובגמ' איבעיא לן טעמא דב"ש אי דוקא כי הוי זית דהיינו חצי ביצה השאור של תרומה דמגו דאוסר לעיסה מטמא לה או דילמא לעולם קאמרי אפילו יש בו טומאה ואין בו איסור קאמרי:
עד שיהא בו כביצה. כדנפקא לן בת"כ מקרא דמכל האוכל אשר יאכל ואפילו דאסר לה היינו משום נתינת טעם וטעם כעיקר דאורייתא:
ודוסתאי העיד דשמאי הזקן עצמו היה אומר כדברי ב"ה וב"ש מטעם זחוחי הלב או מטעם שלא שמשו כל צרכן הוו פליגי על ב"ה:
ובמה אמרו כל המחמץ וכו'. כלומר שקבלו מן הנביאים דכל דבר המחמץ וכן כל דבר המתבל וכן כל המדמע לעולם להחמיר. ומשמע בין יש בו ליתן טעם ובין אין בו כדי נותן טעם. ומפ' לה ואזיל גבי תרומה וה"ה לאינך דלעיל וחד מינייהו נקט אבל במין בשאינו מינו על זה אמרו פעמים להקל ופעמים להחמיר:
שאור של חטים שנפל לתוך עיסת חטים. היינו מין במינו אבל גבי עיסת שעורים אע"ג דכולהו חייבין בחלה לאו מין במינו חשיבי ויש בו כדי לחמץ והיינו נותן טעם:
אין בה להעלות בא' ומאה. אפילו אין בו כדי לחמץ אסור שתרומה דינה ליבטל בא' ומאה ובזה הוא שלמדו לומר כן והיינו דדרשינן את מקדשו ממנו אם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו ומין במינו ואין בו כדי לחמץ משתעי קרא ומתני' לא מפרשא אלא מחמץ מין ומינו ומתבל נמי כגון בצל דאיסורא לתוך בצלים דהתירא דאם יש בבצל לתבל כל הבצלים חוזרים חיסורא ואפילו יש בהן כדי להעלות אסורין. ומצאתי להרמב"ם ז"ל שפי' והזהר שלא יעלה על דעתך שאין נקראין תבלין אלא במרקחות והדברים שריחן טוב כמו הזנגביל ופלפלין ודומיהן שאינו כן אלא כל דבר שמתבלין בו התבשיל כגון הבצלים והשומים ודומיהן כולן נקראים תבלין:
גריסין. של פול דתרומה שנתבשלו עם העדשים של חולין וטעמנום ויש בהן טעם אע"פ שיש כאן שיעור היתר לבטל האיסור אסור דטעמא לא בטיל הרי להחמיר:
אין בהן בנותן טעם. אע"פ שאין כאן שיעור היתר כדי לבטל האיסור מותר דכי בעינן אחד ומאה היינו במינו והאי מותר כי אין בהן א' ומאה. ומפ' פ' גיד הנשה דמין בשאינו מינו ואין בהם בנותן טעם בששים: