פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה א:ה:ט

כהנא אמר אסורה. דבעלי חיים קדושים אסורין להדיוט:

מותרת. לקמיה מפ' ואזיל במאי פליגי:

אוף הוא וכו'. כלומר ע"כ אפילו ר' יוחנן מודי דבעיא פדיון ופודה אותה בדמי ביצה ולא בדמי אפרוח כי היכי דקתני גבי הזורע תרומה דדבר שזרעו כלה פודה אותן בזמן זרען אבל לא דמי הגידולין וכל הנהו אמוראי אמרי נמי בשם כהנא דאסורה דקאמר היינו דפודה אותה ומסתברא דבזמן זריעה הוא דלא מצי פליגי אמתני' וא"כ במאי פליגי:

מתקן יתה. היה שונה באופן אחר מחלוקתם שהיתה הקושיא הזו מתוקנת דרב כהנא דפודה אותה כמות שהיא בדמי אפרוח ולר' יוחנן דסבר מותרת פודה אותה בדמי ביצה דהיינו בזמן זרעה ותו לא מיחייב. וקשה לי מ"ט דכהנא מ"ש ביצה מחטים. וי"ל דסבר כהנא דחטים נכסין בעפר ויכולין לומר פנים חדשות באו לכאן. ועוד דזורע א' ויוצאין מאה ומשו"ה הקילו משא"כ גבי אפרוח דהיא גופה נהי ואין להקל בה:

ר' יוסי. דאמר לעיל סמדר אסור:

הדרן עלך הנוטע