פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה א:ה:א

העלין והלולבין. של גפן לולבין אלו הם הניצנין הרכין דאוכלין אותן הקיהות כדאיתא בשביעית:

ומי גפנים. יש שפי' המים שיוצאין כשחותכין הלולבין או העלין. ויותר נראה לפרש שכאשר הגפנים בסמדר נופלין מהם כמו מים:

והסמדר. פירש"י ז"ל בפ' כיצד מברכין הענבים כיון שנפל הפרח וכל גרגיר נראה לעצמו קרוי סמדר. ואינו כן שזהו פתח הסמדר שנפתח הנרתק כמו הקפרס וניכר השושן הקטן שבו אבל בעודנו סתום בשושן והגרגיר בתוכו קרוי סמדר. ופי' סמד דר וסמ"ך וצד"י מתחלפין. וכן כ' הרב ז"ל גבי פתח הסמדר מותרין בערלה דלא אסר רחמנא אלא פרי או שומר לפרי והאי גריע משומר לפרי דתניא בת"כ פריו פרט לעלין ולולבין ומי גפנים וסמדר:

ובנזיר. דס"ל לתנא דמתני' כרבנן דפליגי אדר' אלעזר בפ' ג' מינין דסברי דקרא דמיין ושכר יזיר כללי ופרטי מידריש ומה הפרט מפורש פרי ופיסולת פרי אף כל פרי ופיסולת פרי:

וברבעי. דאינו קדוש דמיחייב בפדיון אלא פרי והני לאו פרי ואין בהן קדושה דתניא בת"כ תבואתו מלמד שאינו נפדה אלא תבואה מכאן אמרו אין פודין את הרבעי עד שיבוא לעונת המעשרות ועונת המעשרות היינו בוסר או גירוע כדתנן בשביעית:

ואסורין באשרה. דבע"ז לא קפדינן אפרי דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם:

מפני שהוא פרי. הכא משמע דאכולהו קאי ר' יוסי ובגמ' מפ' לה:

המעמיד. חלב:

בשרף. שקורין גומ' בלע"ז היוצא מן העץ וקא מפ' ר' יהושע דדוקא קטפא דפירא אבל קטפא דגווזא שרי וכל דבר המעמיד כיון שעומדת ומתקיימת הצורה מחמתו חשוב כאילו הוא הוי גופא דאיסורא:

ענקוקלות. בגמ' מפ' ליה:

והחרצנים. היינו אותן שהן תוך הענבים והן הגרעינין:

והזגין. היינו הקרום שלחוץ שנראה כמין זכוכית החרצן בתוכו. ותרגום זג עצורין:

והתמד. מים הניתנין בחרצנים ובזגין ומחמיץ:

קלפי רימון והנץ שלו. הני מרבינן להו מאת פריו הטפל לפריו. והכי איתא בת"כ בהדיא:

והגרעינין. בשאר פירות דהוו זרעו של פרי. עיין בפ' בתרא:

אסורין בערלה. מטעם את פריו. והכי איתא בת"כ. וכן דעת הרשב"א ז"ל בברכות שלא כדברי בעהתו"ס ז"ל:

ובאשרה. כדי נסבה אגב נזיר נסבה:

ומותרין ברבעי. דלאו פרי נינהו דניחייבו פדיון אלא מאת פריו הוא דאיתרבו:

והנובלות בכולן אסורות. פירות הנושרין מחמת חום השמש ששורפת כדאיתא בפ' כיצד מברכין דאמרינן התם בנובלות סתמא דכו"ע לא פליגי דבושלי כמרא נינהו וכו':

נוטעין יחור. נוף של אילן של ערלה ואין בו פרי כלל וקמ"ל דלא גזרינן יחור דאין בו פרי אטו יחור שיש בו פרי:

ואין נוטעין אגוז של ערלה. כ' בתוספות פ' כל הצלמים צ"ל דבנטיעות אגוז לכתחלה לא פליגי רבנן דאי פליגי ושרו לכתחלה א"כ לדידהו אמאי פרי של ערלה בשריפה ינטעו אותן ויהיה היוצא מהן זה וזה גורם אלא ודאי בדיעבד פליגי ובא ר' יוסי להשמיענו שאם נטעוהו אפילו בדיעבד כל הגדל ממנו אסור וכדמפ' טעמא מפני שהוא פרי. והא דנקט אין נוטעין אגוז איידי דתני רישא נוטעין תני סיפא נוטעין ע"כ. ולא היה להם לומר כן אלא כן היה להם לומר והלא שריפת ערלה דאורייתא הוי כדתנן בתמורה ופירש"י ז"ל בטעם דגמרינן מכלאי הכרם במה מצינו זו מאתים וזו מאתים והיכי תיסוק אדעתין לומר דסברי רבנן דנוטעין לכתחלה להפקיע דינא דאורייתא אלא ודאי בדיעבד פליגי והיינו דקאמר ר' יוחנן בגמ' עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור לומר לך דאע"ג דתני להו בהדי הדדי לא דמיין דבעבר והרכיב אפילו בדיעבד אסור דכפניות היינו סמדר ור' יוסי קתני לה וכדאמרינן לעיל ובהא הלכתא כר' יוסי אבל עבר ונטע לא קיי"ל הכי דזה וזה גורם מותר כדאיתא בפ' כל שעה ובפ' כל הצלמים. ומכאן משמע דר' יוסי בדיעבד הוא דקאמר: