פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי ערלה א:ג:יג

תיבל מהו שיאסור יותר ממאתים. לקמיה מפ' דבענבים ובבריכה קאי אם תבלו וכגון שהומתקו הרבה והיו רבים תוספת של ערלה דשיעורה מאתים מהו כיון דיהבי טעמא מי אסרי יותר ממאתים כדמפ' ואזיל:

אין תבל וכו'. קס"ד אין שום בושם דשייך ביה ערלה ומתבלין בו שמתבל בו ביותר ממאתים:

כל המחמץ והמתבל והמדמע. משנה היא במתני' דלקמן מסיים בה כיצד מין במינו להחמיר שאור של חטים שנפל לתוך עיסת חטים ויש בו כדי לחמץ בין יש בו לעלות באחד ומאה בין אין בו לעלות באחד ומאה אסור ומשום דבתרומה מיירי נקיט שיעורא דאחד ומאה אבל הכא דבערלה נמי כיון דיהיב טעמא אפילו יש בה להעלות במאתים אסור וה"נ אמרינן בפ' גיד הנשה דפלפלין ותבלין אפילו באלפא לא בטלי:

אין תימא למאה. דוקא הוא דמחמיץ כגון בתרומה וכן בערלה למאתים הוא דמתבל ותו לא אי הכי אפילו לא חימץ ואפילו לא תבל אי הוי מין במינו כדקתני מציעתא אין בו לעלות בא' ומאה בין שאין בו כדי לחמץ בין שיש בו כדי לחמץ אסור:

אלא בענבים אנן קיימין. ענבים של ערלה של בריכה דמשנתנו ס"ל לחילפאי דמתוקות הענבים חשיב ליה כמו תבלים בההוא שנו ליה ריש לקיש ור' יוחנן דלא חשיב מתבל אלא כשאר פירות דעלמא:

בשלא צמקו הענבים. משו"ה לא חשיב לתבלין אלא עד מאתים:

אבל אם צמקו. כיון דמים שלהן חוזרין יין תבלין חשיבי ובמינן אוסרין יותר ממאתים:

בשלא בישלן. אבל אם בישלן לעשותן צמוקין ממתקין מאוד ואפילו לא צמקו חשיבי תבלין: